העולם לא נראה אותו הדבר כמו באותה שנה שפתחתי את הבלוג כמעט לפני עשר שנים, 2005. ועוד לפני כן היה לי בלוג מ2003.
הפייסבוק נכנס לעולמנו, האינטרנט נהיה נגיש בכל מקום ובעקבות זאת התמימות שבכתיבה מעט נעלמה.
אם פעם מי שבעיקר תפעל את האתר היו אותם ילדים אאוטסיידרים, פריקים או סתם מוזרים שחלקם באמת כתבו טקסטים ראויים,
אז כי היום התוכן באתר כמעט ונעלם לחלוטין.
אני חושב שראוי שיהיה אתר בלוגים ובו תכנים יותר מעניינים ועם רמת כתיבה גבוהה, מקום שיהיה בו לספק את הרצון לקריאה [לאלו מאיתנו שלא מוצאים זמן לקרוא ספר ומעדיפים את הגרסא האינטרנטית, אם כי לספר אין באמת תחליף]
אך האתר הזה דועך וגוסס, זו עובדה.
האתר לא השתנה בכמעט שום צורה מאז שפתחתי את בלוגי הראשון אי שם ב2003. ועם כל האתרים החדשים למיניהם שנפתחו לישראבלוג לא נשאר שום סיכוי.
רבים עוד הפעמים שאני נכנס לאתר ובמהירות גולש בזיכרוני עשור אחורה, האתר הזה הרבה פעמים משמש בשבילי כאתר קבורה.
ומי כמוני שאוהב להיות נוסטלגי ולהסתכל אחורה, זה מקום די טוב להכנס אליו לעיתים.
כמובן שיש לי גם ביקורת על אותם פעמים שהצעתי את אחד השירים שלי לעמוד הראשי של האתר ואף-פעם לא נענתי בחיוב,
אם כי אולי שווה קצת לעודד דברים שונים כמו מוזיקליות באתר או לפחות משתמשים שקיימים זמן רב, אך זה לא העניין.
צר לי על אותה עובדת שתאבד את עבודתה[ובהתנהלות של כל המדינה, עוד רבים ילכו הביתה ואלה שעובדים נמשיך לגרד את החדש]
אין לי ספק שבזמן הקרוב-רחוק האתר יסגר, אין טעם לנענע להחזיק עובד ואתר שלא תוחזק והושקע זמן כה רב עם הכנסות ששואפות ל0.
ובצורה מסויימת אני חושב שיהיה נכון בקרוב להספיד את הבלוג שלי גם-כן. קצת חבל, אבל אגבה אותו למקרה וארצה להיות נוסטלגי.
הכרתי פה אנשים רבים. התאהבתי פה המון. נפגעתי המון. כתבתי. נתתי במה ליצירות שלי. יש כאן תיעוד מלא להתבגרות שלי.
ואולי זה מה שיפה בבלוג - כל חייו פרוסים בפניך.
רגשותיי מעורבים בנוגע לסגירה. אבל כנראה כי אני מאלה שאוהבים לחיות בעבר[ואני לא חושב שזו כזו תכונה חיובית].
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Circadian Rhythm