Why can't we not be sober?

זה מהרגעים האלה, שאתה מתמוטט רגשית

כי הגעגועים רחבים מדי.

ומחר אחזור לעיסוקיי, כדי להכהות את הכאב 

כדי למלא את חיי.

אבל באותם רגעים,

כל החוויה וההוויה, הם השתוקקות

לאותו קול אוהב.

הרצון במימוש ההבטחה.

אבל לא הרבה נשאר,

וגם בשביל הבטחות צריך שניים. וזה לא מעבר לאופק.

איבדתי את חברת-הנפש שלי,

וכל מה שנשארתי איתו זוהי רק נפשי שלי.

וקשה לתהות את דרכנו לבד.

ובמצב רגיש כמו זה.

הייתי רק רוצה לדעת,

אם באמת לאדם שאמרת בעבר שהוא הכי הבין אותך בעולם מכל אדם אחר,

האם לא נשארה לך טיפת אמון, או טיפת רצון לקרבה נפשית?

אם התשובה חיובית, כנראה שלעולם לא באמת הכרתי אותך.

אני מניח שעד לאותו יום, שלא אתגעגע ולא אחשוב עליך,

יחלפו עוד רבים הימים.

וכל מה שהייתי רוצה, זה להשיג את השלווה הזו.

לא להרגיש ננטש, וגם לא אשמה.

אבל חשוב לא פחות, לדעת לבחור אנשים קרובים,

שלא יקפצו מהספינה כשהסופה מטלטלת בנו.

-ואת הפוסט הזה, יהיה עלי למחוק בקרוב.

עצם העובדה שאני מקדיש זמן וכתיבה עליך -

יש בו מספיק אנרגיות שליליות כדי להוריד אותי-