עיר הירח

במאבק מתמשך להישרף כליל

אני משתזפת בצלם של

משוררים גדולים,

מרכיבה משקפי-שמש לשימור אשליית

הסנוור.

אני אסופת נקודות שוא.

חוקרת תחת אור הפנס שהשאירו אחריהם

קומץ גחליליות-אדם,

חותרת בכוח אל עבר תגלית זוהרת.

כל נקודה בשמיים מציינת שמש,

עצומה עד כדי כך שאינה נכנסת בין גבולות דמיוני-

אך מה רב החושך.

ההארה רחוקה ממני מרחק שנות-אור.