עיר הירח

בארץ אלפי שקיעות

שאון ההרס נכנע ומתקתק:

פעם בשעה כבשה אוכלת פרח,

ובשאר 59 הדקות

לו יש ימבה כוכבים,

ולי רק נקודת ציון אחת,

ואת מקלט הסיפורים -

לנסות להציל נפשי.

ומרבץ השמש -

איפה את, אהובה?

כבר מאוחר, כל הזמן מאוחר,

ואני חיה ממחר למחר.

ואיפה אני האהובה

כשאני משתקפת אחרת בעיניים זרות?

במקום ארץ אלפי שקיעות -

אני שוקעת,

נסה להתחבא בחלומותי,

ומתעוררת שטופת-זיעה.