עיר הירח

בדידות היא הלבנים.

כל בתייך- כלא.

איכה בך ישנים

בלילות כאלה?

קשה האדמה, קשים הקירות,

קשים הכוכבים ממעל,

קשה הטל על הגדרות,

ספוג עד תום ברעל.

קשה היום על יושבייך ומר

עת כף רגלם את הרחוב שוחקת.

סבלם כבד, שפוף, אכזר,

אין אוויר בעיר החונקת.

רום מגדלייך כשאול תחתיות

תחתיו נרמסים אנשים כאבק.

מדוע כך זה צריך להיות

שהחיים בתוכך- מאבק?

מדוע צליל מרזבייך- נהי,

וריח הזבל ניכר?

אם ישנה אלימות- הנה היא,

סובבת אותך ככיכר.