עיר הירח

זה לא סתם כואב

לחיות על התפר

שבין שיגעון להתפקחות

לא לדעת מי מאלה

להלך בלי קצה על חוט

והקו דק לי כמו אופק

נושק לשמיים בהירים

ומלטף גם את העומק

וגם שירי משוררים

ומתחתיו מתפרשים

שברי מעמקים

שהם קרובים כמעט נוגעים

וכל כך כל כך רחוקים

כמו הסוף של הקשת

שלא תוכל לתפוס

וגם שקט, איזה שקט

שממנו אין מנוס

וטעם תער על שפתיים

את האמת מפנים

שמה שצף שם, מבחוץ

לא שוקע מבפנים