עיר הירח

פנסי העיר עוד נראים מרחוק

אני נושמת את קצף גליך

ועוד מעט השגעון הזה

כמה עדין ועמוק

(בא ונמס)

אהלך איתו חרש בין כתליך

אפסע על קצה הרגש

אתפוס כל צליל וצליל

אשאף מלוא ריאות משאלתי הנואשת

להשליך מאחור בתום פסיעתי על השביל

אפול מהצוק הנרעש של השקט

לתוך בוקר קריר מנוון הריאות

אהלך רחובותיך, גם חתול יהיה לקט

של רעמים, של נשימות עצורות

אביט בעיניים של פנסי הרחוב

אתן לתוך תוכי לרוח לנשוב

אצפה שזה לא יגמר בקרוב

אשתדל באחרים לא לצרוב

את החסר שיש פה לרוב

את המלאי הריק של הידע

ממני לא יבואו אליכם תובנות

תבוא רק תפילה נלחשת

ולי אין אלוהים