עיר הירח

נהוג לחשוב שפוליטיקה היא מילה מלוכלכת ורעה, זוהי רק שיטה שבה מטשטשים את העיניים להמון מתוסכל כדי שהשלטון יוכל להמשיך בשלו. אין כאן קונספירציה כמו שרואים בסרטים, יש כאן שיטה שנבנת לאט אבל בצורה מאוד יפה, מה שאומר אבדון לרובנו (כמובן שלא לכולנו, זה לא התפוצצות השמש או משהו, זאת חברה). השיטה שבה הרוב של העם במדינה דמוקרטית לא יודע את חשיבותו, לא מכיר את זכויותיו, או מתעלם מהן במכוון (?!) גורמת למצב להיות ממש חרא לטובת בעלי הכוח ולרעת כולנו.

בדמוקרטיה (וזה לא רק בתיאוריה) יש חשיבות לעם. אנחנו העם, אנחנו בעלי החשיבות. "אז איך אני משפיע?" שואל פלוני את עלמוני, "על ידי הצבעה בבחירות?". אז א'- כן. הצבעה היא חלק אחד מתוך הרבה שאזרח פעיל במדינה דמוקרטית יכול לעשות כדי לשנות את חייו. בעודך מצביע אתה (או את) אמנם חלק קטן מאוד מכלל האוכלוסיה שלה יש זכות הצבעה, אבל (וזהו אבל גדול) חלק שהוא בכל זאת משמעותי בתאורית המספרים הגדולים. לא צריך מתמטיקה ומילים "גסות" אחרות כדי להבין שאם אני מצביע וגם משכנע את ההורים שלי להצביע, את אחותי ואחי וחברי ומכרי ואולי אפילו זרים גמורים- המפלגה שאני רוצה (או שהכי פחות גרועה לדעתי) יכולה להתחזק משמעותית. גם לאזרח הקטן יש כוח בכך שעומדות לפניו דרכים אין מספר לגרור אחריו מצביעים. אפילו לעצם ההצבעה שלי בלבד ישנה משמשעות- אם לא הלכתי להצביע כמוהו כמו לחזק את ~כל~ המפלגות שאיני רוצה בממשלה, הן קיבלו קולות מצביעים ואילו המפלגות שיותר קרובות לדעה שלי הפסידו קולות מצביעים.

אבל שלא נטעה חלילה, ההשפעה של האזרח לא מתחילה ונגמרת בפתק הבחירות (באיזה צבע שלא יהיה) כמו שרוצים שנאמין, ההשפעה של האזרח היא ע"י כוח הרוב. ואיך יוצרים כוח רוב? מדינה דמוקרטית מעודדת (או לפחות אינה מגבילה במיוחד) את חופש ההתאגדות. חופש ההתאגדות מניח לנו להתאגד על בסיס דעות משותפות וליצור רוב שהוא לא רק על הנייר ולא רק חד פעמי (כמו עצומות שהן דבר חשוב בהשפעתינו על המציאות אך לא מספיקות כשלעצמן) אלא רוב שהוא פעיל, שהוא יוצא לשנות.

תנועות, עמותות, מפלגות, אירגונים וכדומה הן דבר שבאמת עושה בפועל, בשטח, דברים שניתן לראות ולהרגיש ושהם מחוץ להישג ידו של היחיד (דוגמא טובה- עצרות, הפגנות, מחאות, לחיצה על מעסיקים שונים). גם להצתרף לתנועה קיימת זו אינה בושה, להפך, ריבוי יתר של תנועות (או מפלגות) שולל את הכוח של כל אחת מהן.

ובכל זאת, גם לאדם היחיד כוח להשפיע- האדם היחיד יכול בסביבתו הוא להעלות מודעות לבעיות חברתיות, לנהוג בצורה שמקדמת את דעותיו ורעיונותיו (כי מעשים יותר חזקים ממילים). אדם יכול להקדיש מעצמו לחינוך (המילה הגסה הנוספת ששכחנו כנראה את כוחה הרב והנורא ושאנו מפקירים כוח חשוב זה בידי....מי?). אדם יכול לעשות שנת שירות בה הוא מקדם את דעותיו, להיות חבר פעיל במפלגות או אירגונים (כמו שהזכרתי קודם), לחתום על עצומות (בנוסף כמובן), להפיץ מידע ו/או תעמולה בסביבתו, אפילו עד כדי להקים מרכזים חיים של תנועה מסויימת במקום הסמוך אליו (ועוד לא דיברנו על נציב תלונות הציבור ועל בג"ץ, על אירגון הפגנות, על צורות מחאה מקובלות, על סטיקרים, על האינטרנט, על התקשורת בכלל, על חופש העיתונות, ועוד).

מקצרת לעצלנים.

אדם יכול להשפיע רבות במדינה דמוקרטית אם רק ירצה ואלו הצעות שכדאי לאמץ:

1. הצתרפות לתנועה, ארגון, מפלגה, או כמה וכמה מהם לצורך קידום רעיונותי.

2. הקמה של תנועה, אגרון, מפלגה וכדומה אם אין בנמצא אחת שאני מתחבר אליה מספיק ויש לי מה לחדש.

3. השתתפות פעילה בהפגנות, במחאות, בעצרות וגם יזמה של חדשות אם צריך (תמיד יש למי לפנות אם זה מעבר ליכולותי לארגן לבד הפגנה או עצרת).

4. השתתפות פעילה בפוליטיקה מקומית וגם ארצית (הצבעה, תעמולה, ענידת סטיקרים, הפצה באינטרנט ובכל מקום מותר אחר, התמודדות בבחירות-זה אפשרי! , ועוד).

5. פנייה לבג"ץ ולנציב תלונות הציבור על עוולות חברתיות של המדינה, זה תפקידם.

6. הצתרפות למעגל המחנכים בישראל, ולא מדובר רק על מורים בבתי הספר אלא גם על אנשים שעושים פעילות בלתי פורמלית שמטרתה חינוך (חוגים, שיעורים פרטיים, אירגון הרצאות לקהל מסויים ואפילו "בייביסיטר" בתנאי שערכים חינוכיים עומדים בצורה פעילה על הפרק).