עיר הירח

1. קפיטליזם

יש בו ערים מוכות שיגעון,

עשויות פסולת ורפש וביבים,

ואנשים קטנים;

זעירים,

ולהם מחילות צרות,

מרופטות וחשוכות

שאינן מכילות את החטא.

הם מתרוצצים כמו ג'וקים

בין מכירת גופם למכירת נשמתם.

והכי גרוע-

עבודה שכירה.

2.

כשמדליקים את האור החזק

של השמש

על התקלפות הטיח;

רוב הקסם של העיר

מצטמק בפינות-

מפוחד.

מרפסות עם נוף לים

נוצצות בעיני

מגדלי היוקרה.

ריחות של שתן

שוטפים את התחתית

של סוליות העניים.

אבל האבק אותו אבק.

3.

משני צידי קיר

עולמות בקווים מקבילים;

אני לוחשת לך מילות אהבה

על החוף,

וההד בצורת גלים ארוכים

נושק לזוג איטלקי.

אך קיר הבטון לא רוטט,

סופג משקעי אהבה,

ובקמצנות מחלק רק פירורים

לים הבדידות בצידו השני.

1.

אהבתנו

כצבע אפרסק בלחי שמים,

כשמעמעמים את אןרות העיר,

והיא כמו טובעת בקצף

שהשאירו

משוררים טובים ממני

בים הגעגועים הרחב.

2.

היקשרות היא כאב.

המילים נמסות בין אצבעותי-

מלוחות.

אני מחבקת אותך חזק

להכריח אותך להיות איתי.

ואתה ממאן.

3.

הנשמה שלי כואבת ומיוסרת,

והרופאים אומרים שאוכל

כמה עלים- זה טבעי,

או שאוכל

לבכות.

וליצור לא אוכל.

4.

השירים האלה

כמו נולדו בחטא.

אני לא אוהבת אותם.

הם מסוג המחוייבות

שמפחידה אותי

שתהיה לך כלפי.

עדיף שתשנא אותי,

שתקמט אותי ותזרוק,

כמו שאינני מסוגלת

לעשות להם.

רוח קלה מציקה לעננת מחשבותי,

צובעת אותם כתום בהיר.

עננים רכים כמו כביסה,

תלוים על אנקול שמיים.

וציפורים מלקטות אותם

כשמיכה לגוזליהן הרכים

בקינהן שעל צלליות ברושים שחורים

המותחים עצמם כנגד טל הבוקר.