עיר הירח

קרס נמתח לי מתוך הטבור,
מושך את דמעותי בכוח.
אחזיק בו חזק פן
אפול.

סליחה, אימי
ילדת אותי כמו טרף
עוד לא הספקתי לנשום
ואת בכית ואני בכיתי
והיום אני בוכה לבד.

עכשיו אני איילת.
"רוצי! רוצי! ברחי כדי לא לחזור".

הבטונים לא עוד יספגו את דמעותייך,
שחררי את הקרס,
התמזגי באדמה פוריה.

אז זהו...כבר די הסוף, של כל כך הרבה דברים...לאט לאט הכל נגמר...אז לפני ההתחלה החדשה רציתי קצת סיום.

אז נכון- עוד מוקדם אבל אני כבר מרגישה שסיימנו ואני אתגעגע מאוד.

ויאללה, פורצים קדימה!

אתם עוד תתקשרו איתי.....נכון?

עריכה: ערכו של הזמן (כשמורידים את כל הקיטש אז יש בזה לא מעט):

על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת - שאלו תלמיד שנשאר כיתה.

 על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד - שאלו אמא שילדה פג.

על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד - שאלו עורך של עיתון שבועי.

 על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת - שאלו אוהבים המחכים לפגישה.

 על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת - שאלו את האדם שפספס רכבת.

על מנת להבין מהו ערכה של שניה אחת - שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים.

על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השניה - שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף.

חוזרת להיות עצמי הלא קיטשית (אני מקווה)