חזרתי להתאמן. מעולם לא סיפרתי לכם, אך בעברי הייתי חתיכת סוס. חוץ מלהיות אלוף התיכון במתח (35) הייתי מצויין במכות והיה לי גוף של רמבו (או שזה היה דמבו? אני תמיד מתבלבל). 7 שנים ומערכת יחסים ארוכה הפכו אותי לסמרטוט. כרס קטנטונת, השרירים כבר לא מה שהיו פעם. פתאום אני צריך למשוך נשים רק באמצעות האופי המושלם שלי וזה לא פשוט אני אומר לכם. הסטודיו בו אני עובד ממוקם בבניין בו נמצא חדר כושר מהגדולים בארץ. "עד כאן!" אמרתי לעצמי, "הלאה הבטלה!". עשיתי מנוי לפני שבועיים ומאז אני מתאמן פעם ביומיים. כיף לאללה.
מסכת האימונים הזו שיפרה פלאים את מצב שרירי הרופסים - שוב ניתן לראות חזה מתחת לפלומה הגברית בה אני מתגאה כל כך. אך דבר אחד לא נפתר - איך מורידים את השומנים העודפים? (וזה היה בצחוק הקטע עם הפלומה, I'm smooth like a baby's behind)
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא שמן ואפילו לא שמנמן (ואפילו לא שמנמוצתול). סתם מעוניין לשחזר את הקוביות מקדם. הבעייה היא שאני לא אוהב לרוץ. ניסיתי את זה, לא עובד לי טוב. אני לא מסוגל לרוץ יותר משני קילומטרים ברציפות וגם את שני הבודדים הללו אני עושה תוך אי-נעימות רבה בריאותי (מי אמר סיגריות??).
אז חשבתי לעצמי "למה לא ספינינג?" ולא הייתה לי תשובה. רק כאב עמום מהעבר.
פעם, לפני הרבה שנים כך נדמה, לקחה אותי זוגתי לשעבר לשיעור ספינינג. "זה יעשה לך טוב" היא אמרה, "ואולי נצליח למצוא את הקוביות האלו שסיפרת לי עליהן". אז הלכתי. אחרי כן לא הלכתי במשך 10 ימים והאשך השמאלי שלי מעולם לא חזר לעצמו. שוב אני מודה לאל על שני האשכים האחרים בהם בירך אותי. "שלושה זה לא בושה" כמו שאומרים בקבוצת התמיכה לבעלי יותר משני אשכים, קבוצת התמיכה החביבה עלי. הבאסה האמיתית נמצאת אצל אלו אשר בפיהם שגור החרוז "למה אלוהים נתת לי עשרים". בכולופן, אני חושש.
התייעצתי באימי בעניין זה. "מה את אומרת על ספינינג?" שאלתי. "לדעתי הספינינג יתגלה כטלידומיד של היאפים החדשים" היא ענתה "הוא בטוח דופק את האשכים". "אבל לך אין מה לדאוג" הוסיפה, "השלושה שלך אמורים להספיק. אנשים עם רק שני אשכים - הילדים שלהם יוולדו עם ראשים מעוכים".
ההחלטה נפלה. וגם האשכים. עוד 15 דקות אני נכנס לשיעור.
אחלו לי בהצלחה.
[מישהו לא יודע מהו טלידומיד? זה כנראה שווה פוסט בפני עצמו...]
חזרתי. אני מאוד גאה בעצמי. סיימתי את השיעור בהכרה מלאה. אפילו האשכים לא כל כך כואבים. או שאולי הכאבים האחרים מעממים את כאבי האשכים. הרגליים כואבות, התחת והמפשעה בכלל. כל זה כאין וכאפס לעומת הראש. בנקודה מסוימת המדריך עובר לידי, בודק את מד העומס ואומר לי "אתה בלי עומס בכלל! מה אתה, נקבה??" (שוביניזם, אהבתי). אני, בגבריות טיפוסית, הגברתי את העומס. מהר מדי. עפתי קדימה ודפקתי את הראש בכידון. עכשיו יש לי פס מגניב על המצח.
ולכל המגיבים שטוענים שספינינג זה ספורט של כוסיות - מה אתם מבינים בכלל?? זה ספורט של גברים!!!!
גברים, באמת!
ללא קשר, אני הולך להקדיש פוסט לטלידומיד. אני רואה שהנושא אינו מוכר מספיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
