למה הפעם אתם שואלים?
אני אגיד לכם למה
עברתי סוף שבוע ישנוני במיוחד שבו מפאת חוסר רצון ועצלות, החלטתי לא לעשות שומדבר שקשור לבצפר.
כמובן שהיום קמתי בבוקר והמחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היא "שיט."
גיליתי שהיו לי שיעורים במתמטיקה שניסיתי לעשות ולא הבנתי, אז נהייתי ממורמרת.
נזכרתי שיש לי מחר מבחן בתאטרון (עיוני) ושכדאי שאני אצלם חומר מהספריה. אז צילמתי מספר שידעתי שאין לי בבית. והיה עוד חומר מספר שכן יש לי בבית אז אמרתי לעצמי, טוב אין טעם לצלם/לסכם אותו עכשיו, נעשה את זה בבית.
ברור שברגע שהתיישבתי כדי ללמוד למבחן גיליתי שבעצם מכרתי את הספר הזה שנה שעברה, אז בעקרון, אין לי נושא שלם למבחן עכשיו. באסה.
ממש אין לי כוח ללמוד עכשיו 4586762 עמודי סיכומים למבחן הזה
אה ומגרדת לי הרגל
ויש לי מחזיק חדש לפלאפון שמאיר באורות צבעוניים כל פעם שמתקשרים אלי/מזיזים אותו באיזשהי צורה - זה מגניב
אין לי כוח לסיור התקוע הזה לבית לוינשטיין שיש לי ביום שלישי. חילקו את השכבה לחצי, אז חצי שכבה ביום שלישי והחצי השני ביום רביעי - וכמובן שהחצי המגניב יותר ביום רביעי ואני נתקעתי עם הכיתות המעפנות של השכבה (וכן, זה כולל גם את הכיתה שלי). יש לי הרגשה שאני הולכת להבריז מזה (מפתיע). מה גם שזה בשעות אחה"צ, טחח חושבים שאין לי מה לעשות בחיים.
אז יש לי חשק לקווים מפרידים פתאום סבבה?!
ופיספסתי אימון היום. שזה הכי עושה לי רע - אני שונאת לפספס אימונים. הכול בגלל הלחץ המעצבן הזה עם הלימודים.
תחשבו על זה, יכולתי לרוץ עכשיו בבוץ,בקור, להזיע, להתאמץ, לקבל שרירים תפוסים, לסחוב שקים או משו! אבל לא... אני יושבת בבית החמים והנעים שלי, מקלידה לי מול המחשב, שותה שוקו ואומרת לאמא איזה צבע סווטצ'רט אני רוצה שהיא תקנה לי. ממש לא פייר.
(אני רצינית.)
אמירה לאומה/אנשים בשכבת גילי - תפסיקו להזדיין כבר.
אני עוד במחשבה שאנחנו ילדים קטנים שלא יודעים מה זה בכלל, טוב?!
והאידיוט שיכתוב לי בתגובה "אבל זה כיף" יקבל ממני כאפה וירטואלית מצלצלת ביותר.
מישו אמר נשף?
אין לי כוח לחשוב אפילו עם מי אני מתכוונת ללכת :S הצעות מתקבלות בברכה.
ובנימה זו
peace & love
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
