לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Time of my life


מצטערת, נשפכו לי המילים

Avatarכינוי: 

בת: 34

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כמה מילים על השביתה הזאת


אני אתאר את המצב כמו שהוא מצטייר בפני כרגע: אני רואה את המורים בתור ילד קטן שנשכב על הריצפה ובועט ברגליו בשביל להשיג את מה שהוא רוצה. כן, ככה בדיוק. אני לא אומרת שמה שהוא רוצה לא חשוב, ברור שזה חשוב לו אם הוא מוכן לפגוע בעצמו בשביל להשיג את מטרתו, אבל דאמט, זאת לא דרך.

נכון, המאבק של המורים מוצדק, ומגיע להם יותר שכר ויותר תנאים בשביל ללמד ויותר כבוד וכל זה, בסדר. שמענו. אבל פה אני מדברת בשם התלמידים - איך זה קשור אלינו? אשמתינו שהם לא מקבלים מספיק שכר? אשמתינו שאין כיתות יותר קטנות? התשובה היא לא. זאת ממש לא אשמתינו ולכן אין שום סיבה שאנחנו נצטרך לסבול בגלל זה. אני באמת לא מבינה למה המורים חושבים שאם הם יפגעו בתלמידים אז אנחנו אשכרה נלך להפגין ואנחנו אלה שנשנה משהו. שתי סיבות למה זה בחיים לא יקרה: 1. זה ממש לא התפקיד שלנו לעשות את זה כיוון שזו לא אשמתינו שמערכת החינוך הגיע למצב הזה. 2. גם אם מבחינה תאורטית נלך וננסה להפגין, למה שיקשיבו לנו? אין טעם לשאול אפילו - לא יקשיבו לנו. כי הרי בפני מי נפגין? שרת החינוך? זה גם ככה לא בשליטתה. שר האוצר? דיי ברור שלא אכפת לו מאיתנו. אז מה הטעם? המורים כנראה לא מבינים שאין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בעניין ולכן השביתה הזאת כל כך מיותרת. היא פוגעת בהם, היא פוגעת בנו, אז בשביל מה?

 

(חשוב לציין שכל זאת נאמר במסגרת מה שאני חושבת על כל העניין סביב השביתה, ולא סותר את העובדה שלא יזיק לי עוד קצת חופש...)

נכתב על ידי , 9/10/2007 15:12   בקטגוריות אקטואליה, בית ספר  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של annahana ב-11/10/2007 10:48
 



בצפר ותופעת ה"פוף"


אז החלטתי לעדכן קצת בענייני בצפר וכאלה....

לא מזמן (האמת שכבר מזמן) היה ערב מגמה למוסיקאים הכציסטים, היה ממש ממש נחמד ומשום מה אהבתי יותר את הערב מאשר את הזה שהיה בצהריים לתלמידי בית הספר (למרות שבערב זה היה ארוך יותר). חוצמזה לא יכולתי לפספס את ההזדמנות לראות את אספוש החמודי שר על הבמה (אנחה). ירדנוש שרה יפה כמו תמיד... אוח, המוסיקאים האלה. לנו התאטרוניסטים בטח הערב מגמה יהיה באודיטוריום הפיצי וזה סתם יהיה מעפן כי אנחנו לא מוכשרים (חוץ מאיזה שניים שלוש תלמידים), ואני גם כלולה בלא מוכשרים זה בטוח... וגם ברק שונא אותי.

אז בט"ו בשבט היו נטיעות של כמה עצים קטנים ליד חדר הרצאות. אני: "לא חבל? בסוף הם יראו כמו העצים האלה!" (מצביעה על שני עצים ערומים דקיקים חסרי עלים שעומדים ליפול כל רגע).

תופעת ה"פוף" של גילה המחנכת ה"אהובה" שלנו:

גילה לא צועקת. היא תמידדדד נשארת באותו טון גם כשהיא כועסת. לכן, כיוון שהצעקות אינן יוצאות מהפה שלה הן עולות לה לראש, שם בעצם מתרחשת תופעת ה"פוף". עיניה של גילה מתרחבות ושיערה (השחור והמסודר), עולה למעלה כאילו היא הרגע התחשמלה. עכשיו, זה קורה כ-ל שיעור מחדש. זוהי הוכחה מספר אחת שגילה היא רובוט. הוכחה מס' 2: פעם היא שכחה איך קוראים לילד מהכיתה (אחרי חצי שנה שהיא מלמדת אותנו...) אז אותו ילד אמר לה "גילה נעלבתי" וגילה ענתה: "אל תיעלב, זה בסדר, לפעמים אני גם שוכחת איך קוראים לילדים שלי". מעניין, בטח הכרטיס זכרון מתפקשש לה לפעמים. הוכחה מס' 3: כל פעם שהיא נותנת לנו לעשות תרגילים בלשון בכיתה באופן עצמאי היא עוברת בינינו ומשננת את המשפט הבא: "מי-שלא- מתרגל-לא-יודע" (בצורה רובוטית ביותר), וכל שיעור מחדש! כאילו זה שמור לה על הכונן או משהו! בקיצור, אני עדיין בשלבי הפיענוח. שיהיה לכם יום טוב. (מרגישה קצת יותר טוב היום).

נכתב על ידי , 26/2/2006 16:13   בקטגוריות בית ספר  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של •°.•100% Prin¢eSs•.°• ב-1/3/2006 16:42
 



צרפתית, לואיסנה ועוד...


קלטו איזה קטע: כתוב שבתוכנית חדשה שתהיה "נפש פיראטית" לואיסנה לופילטו תהיה בסצינות פרובוקטיביות, היא תראה עם חזייה! וואו, איזה שוק! כאילו עוד לא ראינו אותה רק בחזייה בהמורדים, תמונות, קליפים ועוד ועוד... בשבילה זה לא פרובוקטיביות, בשבילה זה צניעות!


המורה שלנו לצרפתית, כ-ל שיעור מחדש נשארת בכיתה בסוף השיעור, לאורך כל ההפסקה ואפילו עד שבוריס בם בא (או לחלופין: בוריס במבה) אחרי הצלצול לשיעור (יותר נכון ב-צלצול).כאילו, עד כמה לאט אפשר להתארגן? מה, היא בוריס? הבצפר זה החיים שלה?


כמה נחמד לפתוח את בוקר יום רביעי באמירה הבאה של חנה המורה להיסטוריה: "אה כן, נדמה לי שהמבחן הבא שלנו יהיה כבר המתכונת". תודה חנה, מקרב לב, חיממת לי את היום. לא מספיק שכשיצאתי בסוף היום מהבצפר היה כתום בחוץ :/


היום סוף סוף עשיתי את התרגיל בספורט עם החישוק... תודה לאל זה עבר! והיא עוד חשבה שזה היה טוב! עוד אבן ירדה לי מהלב.


ביום ראשון היה למאיה יומולדת. אז אביבה ראתה אותה עם הבלונים. אביבה: "מאיה, מזל טוב! עכשיו צאי להרשמה"

היום יש לאסנתוש יומולדת (אסנתי מזל טוב יפה שלי!). אביבה: "אסנת, מ-ז-ל  ט-ו-ב" (תדמיינו דיבור איטי ורובוטי עם מבטא תימני).


האנסינים באנגלית מעצבנים אותי יותר ויותר... באחרון היתה שאלת נכון לא נכון לגבי מכשיר שסורק אישוני עיניים של אנשים וככה הוא מזהה אותם. "מכשיר זה בודק זהות של אנשים לפי העיניים. נכון או לא נכון?". אנשים נורמליים כמובן יכתבו שזה נכון, אבל לא! חייבים להיות מתוחכמים ומעצבנים! התשובה היא לא נכון. למה? כי זה לא לפי העין, זה לפי הא-י-ש-ו-ן של העין. כוס עמק!!!!!!!!!


ובנימה אופטימית זו... חח סתם, אני אופטימית! זה הכול להיום.

 

נכתב על ידי , 9/2/2006 18:32   בקטגוריות בית ספר  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של octoberia ב-10/2/2006 20:01
 




דפים:  
13,926
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לannahana אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על annahana ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)