הוא מחלחל בך לאט לאט , ואז מתפרץ , ואז נרגע עוד פעם
חי בתוכך , אוכל מבפנים הורג בשקט , כמעט לא מורגש, ואז פתאום כן
הוא כמעט ונשכח ואז לא נותן מנוח
וכשנראה שבלתי אפשרי לשאת פתאום משחרר
כמו כאב רק לא ברור איפה
הוא מתחיל מוגדר מדוייק , לדברים שקרו , שעברת אותם
ואז נהיה מופשט יותר
לריח , לנשימות , לקצב פעימות של הלב , להרגשה,לכאב, דומה כמעט למה שמרגיש עכשיו
אבל קצת שונה .
הוא נמתח עם הזמן מתמלא כמו שעון חול ואז מתהפך
לא נפסק אף פעם
לא מראה פנים כדי להתמודד
הוא האויב הכי גדול
והחבר הכי טוב להישען עליו
הוא היחיד שזוכר שיודע באמת את מה שאי אפשר להסביר במילים
הוא לא נותן לדמעות להיתפרץ תמיד מחזיק אותן על סף
הוא צץ שלא מצפים לו , פתאום בין המון אנשים ברעש הכי חזק שיש
כמו עוד מנגינה שמתנגת ברקע שמפריעה להקשיב לכל השאר
שמוציאה מריכוז
שאף אחד אחר לא שומע ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
