כל כך הרבה זמן חשבתי אם לכתוב או לא
היה לי כל כך הרבה לומר, אבל אף פעם זה לא התאים- זה מכתב מבאס ושום חיוך לא יצא ממנו.
הכרתי אותך.
היית באמת המלאך שלי
כל כך אהבתי לדבר איתך..לשמוע אותך.. חבר טוב שלי
אתה אהבת אותי קצת יותר- אני החלטתי שלא להחזיר אהבה
אבל נשארנו חברים מצויינים- עם כל אהבות שלך..עם כל השטויות שלנו.. נהנתי מכל רגע..
באיזשהו שלב- אהבתי אותך יותר ויותר
אבל החלטתי לא לעשות כלום- הייתה בי מעין הרגשה שהקשר יתפרק
ולא טעיתי- טעיתי רק בסיבה.
זה לא היה בגלל שאהבתי אותך..
התחלנו להתרחק- ונתתי לך מרחב
אבל פתאום אתה פשוט הפסקת לקיים כל מגע
חשבתי שאנחנו מספיק קרובים- שתבוא לדבר איתי כשאתה פגוע
אבל טעיתי שוב- לא באת
אני ניסיתי להתקרב- אתה דיברת בדרכים עקיפות
החלטתי שאני מפסיקה לנסות- אבל נשאר לי משהו ריק
ניסיתי מספר פעמים נוספות- זה לא עבד
אחרי זמן ממושך של חוסר תקשורת- החלטתי לשים לזה קץ
הושבתי אותך לשיחה ודרשתי הסבר על הנתק-
לך לא היה, לא זכרת שום סיבה, שום מקרה.
הכל נמחק לך מהראש- לא חשוב.
שמחתי שהקשר התחדש אבל עדיין יש חלל
יש פער עצום שאין שום דרך לסתום.
הדיבורים הפכו ל-שלום שלום ולא יותר.
רציתי לדבר איתך על כל כך הרבה דברים
ראיתי שעברת תקופה נוראית
אבל לא יכולתי לגשת אליך-
ידעתי שזה יעבור לך ליד האוזן
אבל ניסיתי- טיפה טיפה
עברת לתקופה הרבה יותר טובה- שמחתי בשבילך
אבל עדיין החלל שם
וזהו אני כותבת את המכתב..
לפני שבוע התאשפזת-
משהו צבט אותי בלב
רק אז הבנתי כמה חבל לי שאני לא לידך
כמה חבל לי שחברות כזו נהרסה
יש לי חברים חדשים
אבל תמיד ישאר לך מקום בליבי
חלל רחב
מלא באהבה שלעולם לא תיגמר
אני לא מבקשת התייחסות שונה מעכשיו
או משהו נוסף
אני אמרתי את שלי-
אני לא מחכה לתגובה
אני מקווה שתהנה מכל צעד בחיים
שיהיו מסביבך רק אנשים שיאהבו אותך
ושתדע לאהוב אותם בחזרה כמו שאני יודעת שאתה יודע-
אוהבת
תמיד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
