תהיות...
הזיכרונות הרעים גם הם חלק מאיתנו. בלעדיהם, איך נעריך את הטובים |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 1/2008
תחזור תחזור
רציתי לפקוח את עיניי לראותך לידי. רציתי להושיט את ידי ולהרגיש את חום
גופך. אך כשפקחתי את עיניי ראיתי קיר ריק, לבן, לבד. כשעצמתי את עיניי
יכולתי להרגיש אותך לידי. מסתכל עליי ומחייך, מקניט אותי על דבר מה, מלטף
את ראשי, מושך אותי אלייך ונושק לי. ואני מתמכרת למגע, לביחד, אך שוב
עיניי נפקחות ואור חזק מסנוור אותן. השמש עולה ועוד יום מתחיל בלעדייך.
ואני מחכה שתחזור. שתאחוז בידי ונדבר על כל מה שעובר על ליבנו. וכשלא יהיה
לנו כבר מה לומר נמשיך ונמשיך לדבר. וכשיתחשק לי אשק לשפתייך ואחבק אותך
חזק. ואתה לא תעזוב ותישאר פה איתי. וכשנלך לישון תחבק אותי חזק וכשנתעורר
עם שחר, אני אפקח את עיני ואראה שם אותך ואוכל להושיט את ידי ולהרגיש
אותך. אך אתה כה רחוק. כל יום אנחנו מדברים על איך היה היום שלנו, אבל
אנחנו לא מתייחסים לחום שחסר, למרחק שלא נותן לנו להתראות. ארצה שתספר לי
מה אתה מרגיש עמוק בלב ומה מעסיק את מחשבותיך. רוצה לקבל את כל-כולך, אותך
האמיתי, לטוב ולרע, בקושי ובנפלאות. רק שתהיה איתי. תחזור.
וחזרת
והכל היה כמו שחלמתי שיהיה
ואף מעבר
| |
| כינוי:
תוהה
בת: 35
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
