|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 הגזענות מרימה את ראשה
הרי לכם לקט ידיעות שהתפרסמו לאחרונה:
- על פי סקר של עמותת "במקום", רובה של האוכלוסיה אינו מאמין שלבדואים מגיע שוויון זכויות. שימו לב, לא מדובר בשלילת זכויותיהם של הבדואים בגלל אי-מילוי חובות אזרחיות כאלו או אחרות, אלא שלילה מראש של היותם אזרחים שווי-זכויות. אחוז לא מבוטל מהנשאלים אף רואה בהם איום אסטרטגי על מדינת ישראל.
- האגודה לזכויות האזרח, גוף חשוב שעושה מלאכת קודש עבור כולנו, פרסמה את הדו"ח השנתי שלה, וממנו עולה כי כמחצית מהאוכלוסיה היהודית במדינת ישראל הדמוקרטית מתנגדת למתן שוויון זכויות מלא לערביי ישראל, תומכת בעידוד הגירת הערבים אל מחוץ לישראל, ולשלושה מכל ארבעה בני נוער יש גם דעה נחרצת לגבי חוסר נקיונם של הערבים. עוד עולה מן הדו"ח שבשנה האחרונה חלה עלייה תלולה ומדאיגה בכגילויי הגזענות כנגד ערבים. אני לא רואה את האוכלוסיה הערבית כטלית שכולה תכלת, אבל גילויי גזענות בוטים שכאלה הם כרסום יסוד הדמוקרטיה, ויכולים להוביל לצעדים אנטי-דמוקרטיים שיהיו בכייה לדורות.
- היום התפרסמה ידיעה, ולפיה העוזר הפרלמנטרי של חה"כ נדיה חילו נאלץ להתפטר מעבודתו בלחץ משפחתה של ארוסתו, בטענה שאסור ליהודי לעבוד עבור ערבי, במקרה זה ערביה. מהכתבה עולה כי המשפחה היא חרדית, והדבר לא מפתיע לחלוטין, מכיוון שכבר ראינו דברים כאלה בעבר, והם כנראה לא נדירים. מה שמזעזע ומפחיד הן התגובות לכתבה, ספציפית אלה שקיבלו את המלצת הגולשים.
תגידו, מה נסגר? מה קורה פה במדינה הזו? אנשים מאבדים את מעט האינטליגנציה שלהם ככל שהם צופים ביותר יותר תוכניות של ערוץ 2, או מה? פעם עוד האמנתי שהעתיד חייב להיות יותר טוב מההווה, כי אם לא אז כולנו נלך לעזאזל ביחד. לצערי חוק מרפי עובד כאן שעות נוספות: אם תניח לדברים לנפשם, הם ידרדרו מרע לגרוע, ואז התהליך יחזור על עצמו. במדינה שלנו אין מי שיתערב, והדברים אכן הולכים ונהיים גרועים יותר.
עדכון 14:10
זה לא שאין מודעות בדרג השלטוני... עובדה, תראו מה שרת החינוך אומרת בעצמה.
- לשולמית אלוני: תודה לך על ניצוץ קטן של נאורות בים של חושך.
| |
זכויות הרוצח
סוזאן וגה, שכבר הצהרתי על אהבתי הלא-מותנית אליה, שרה ברמקולים של המחשב את Anniversary, השיר האחרון מתוך אלבומה החדש. השיר נכתב בספטמבר 2002, שנה אחרי, ומתאר את הלך הרוח המהורהר ששלט בניו-יורק גם לאחר חודשים ארוכים.
עוד יום זכרון ליצחק רבין בא והלך. שוב התמלאה הכיכר, שוב נישאו אותם נאומים והושמעו אותם שירים. השנה היה מוקד הזכרון דווקא ברוצח ובמשפחתו החדשה. צירוף המקרים הקוסמי הביא לכך שהילד נולד שבוע אחרי יום הזכרון העברי וברית המילה נערכה בין כותלי בית הכלא דווקא בתאריך 4 בנובמבר.
אין ספק שיגאל עמיר הוא רוצח מתועב מהסוג הגרוע ביותר. הוא אינו עוד מתנקש בעבור בצע כסף, ולא רוצח בשגגה או מתוך זעם רגעי. הרצח היה אקט פוליטי, מתוכנן היטב, מבוצע בקפדנות, והרוצח לא הביע חרטה על מעשיו עד היום, וסביר להניח שגם לא יביע בעתיד. אם יש אדם במדינת ישראל שרוב האוכלוסיה מוכנה להוציא להורג, זהו יגאל עמיר. אישית אני מתנגד לעונש מוות, ושמח על כך שמדינת ישראל בחרה את צידו הנאור של הצדק, אבל לא הייתי מקים קול צעקה אם היו מרעים את תנאיו של עמיר.
ועדיין, עם כל הקושי שבדבר, יגאל עמיר הוא אדם, ואפילו אזרח ישראלי. בתור שכזה יש לו זכויות מסוימות שאין לשלול ממנו, לפחות לא כל עוד רוצחים נוספים הכלואים בארץ נהנים מאותן זכויות. רוב אותם רוצחים כלואים אינם מהווים סכנה לציבור הישראלי מאחורי כתלי בית הסוהר, ועמיר שונה מהם בכך שהוא פצצה פוליטית מהלכת, מה שמצדיק (עד גבול מסוים) את עמדתו הנוקשה של השב"כ לבודד את עמיר. מצד שני, אסור למנוע ממנו את זכויותיו הבסיסיות ביותר, כמו חתונה והבאת ילדים לעולם, ואני מצדד בבית המשפט שעמד בפרץ הפופוליסטי של העתירות השונות כנגד אישור דברים כאלה.
אני לא זוכר דוגמא נוספת של אדם במדינה שכל כך הרבה גורמים בפוליטיקה ובתקשורת התחרו ביניהם על "מי מתעב אותו יותר". התחרות מגיעה לשפל בכל פעם מחדש, ורגשות גוברים על עקרונות דמוקרטיים או נייטרליות עיתונאית בכל פעם. כמובן שמדובר באנשים, וכאלה שחוו טראומה נוראית עם רצח רבין, אבל ההתלהמות היא חסרת תקנה.
אם יגאל עמיר אינו רוצח מן השורה, הכנסת יכולה לחוקק חוק ספציפי המגדיר אותו כמיוחד ולשלול ממנו זכויות בסיסיות נוסף לחופש התנועה. מצד שני, אני בספק אם חוק כזה יעמוד במבחן בג"ץ.
- ליגאל ולריסה: שלא תטעו... מתנה לברית לא תראו ממני. אתם יודעים מה? אולי כרטיסי טיסה לכל המשפחה בכיוון אחד לקונגו, עלי.
| |
 מן הכותרות
שקט במשרד. הרבה אנשים בחופש, ואני ממתין שמישהו יסיים משימה שלו כדי שאני אוכל להתחיל לעבוד על המשימה שלי. מולטי-טאסקינג בהתגלמותו. בינתיים יש זמן לכתוב משהו.
מפלגת הירוקים מתנגדת לחוק החדש המחייב חבישת קסדה לרוכבי אופניים. אתם יודעים מה? גם אני. בשביל זה לא צריך חוק. אגב, באותה ההזדמנות הייתי מבטל את חובת חגורת הבטיחות במכוניות וגם את הטסט השנתי. לעזאזל עם כל החקיקה הפשיסטית הזו... כל החוקים האלה באיצטלא של בטיחות הציבור, הכל בולשיט. ואם אנחנו כבר שם, אפשר לבטל גם את המגבלה של מכירת אלכוהול וניקוטין לקטינים, ואת כל המושג המטופש הזה של 'זכות קדימה'. אם אנשים לא מספיק חכמים כדי להגן על הגולגולת שלהם ועל מה שבתוכה, מגיע להם פרס דארוין.
לאחרונה ראיתי ידיעה מוצנעת לגבי שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין שני כפרים ערבים, משני צידי הקו הירוק, למען טיפול בשפכים המשותפים. לא יודע מה איתכם, אותי זה מרגש. מעבר לכך ששיתופי פעולה כאלה הם הבסיס לדו-קיום משמעותי וארוך-טווח בין העמים, יש כאן הכרה במשהו שאנשים אוהבים לטאטא אל מתחת לשטיח.
המאבק היהודי-ערבי הוא מאבק דתי ותרבותי, אבל מעל לכל הוא תמיד היה מאבק על קרקעות. לא משנה כרגע מי התחיל ומי צודק, אבל המאבק הזה, מעבר לדם שהוא גבה וממשיך לגבות, הורס את אותה הקרקע שעליה נלחמים הצדדים. בכך שהעמים מנותקים זה מזה, איכות הסביבה סובלת, ובעקיפין כולנו סובלים.
הפלסטינים יושבים על הרי השומרון, והשפכים שלהם מוזרמים לנחלי השרון והמרכז ומזהמים אותם. למדינת ישראל יש אינטרס סביבתי ממדרגה ראשונה לדאוג לכך שהפלסטינים ימחזרו את הזבל שלהם ויטהרו את השפכים שלהם, מכיוון שהגרביטציה דואגת שכל מה שהם זורקים מגיע אלינו בסופו של דבר.
כבר היום רוב המאגרים התת-קרקעיים של גוש דן והשרון מזוהמים ומסוכנים לשימוש, ולכן בסופו של דבר לא תהיה לנו ברירה אלא לשתף פעולה עם כל מי שישב לידנו, ולא רק הפלסטינים. המצרים, הירדנים, וגם הסורים והלבנונים, משפיעים ישירות על איכות הסביבה שלנו, ואנחנו על שלהם. הגבולות והגדרות נועדו לבני אדם; לטבע אין גבולות.
או כמו שנאמר: אם לא נהיה תלויים זה בזה, נהיה תלויים זה ליד זה.
- למעשנים: אל תגידו שלא אמרנו לכם. ושוב תודה לח"כ גלעד ארדן.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
