כלנוע

הסדרה "דקסטר" שנכנסה אל עונתה החמישית מתחילה לעצבן אותי.אף פעם לא חשבתי שהיא מופתית או מצדיקה את ההייפ סביבה,אבל העונה החמישית  פושרת אפילו במונחים אמריקניים,שמלכתחילה מציבים רף נמוך בכל הקשור לאיכות טלויזיונית.

שוב פעם רוצח סדרתי,שוב פעם דקסטר עולה אל עקבותיו כשהוא מקדים בכך את כל עמיתיו,ושוב פעם הוא מתחיל במסע החיסולים השיטתי שלו.

בקצב הזה דקסטר הופך להיות הרוצח הסדרתי הפורה ביותר בכל ההיסטוריה האנושית,ובו בזמן גם הבלש המשטרתי שתפס הכי הרבה רוצחים סדרתיים.

בניגוד ל"ברייקינג באד" שכתובה לתלפיות ובכל פרק,כמעט, מציבה טוויסט שמתנגש עם כל מה שהצופה הממוצע (והלא ממוצע) ציפה לו,ואף עונה שלה לא מזכירה בכלל את זו שקדמה לה,"דקסטר" חוזרת על עצמה ופוסעת במסלול קבוע מידי עונה בעונה.

ואם אתם לא מסיכימים איתי,עשו לכם ניסיון קטן-תנסו לתקצר ב50 מילה את כל אחת מהעונות של "דקסטר" ואת כל אחת מהעונות של "ברייקינג באד", ותבדקו באיזה משתי הסדרות אחוז המילים שחוזרות על עצמן בתקצירי העונה הוא גדול יותר.

חמורה מכך היא העובדה שבעוד ש"ברייקינג באד" היא ,אולי,הסדרה החתרנית בתולדות הטלויזיה הדרמטית האמריקנית,"דקסטר" שמרנית מאוד גם בצורה וגם בתוכן.

וולטר וייט,כמו טוני סופרנו,הוא אדם רקוב מוסרית,הוא עוסק במקצוע הנקלה עלי אדמות,הוא יצרן וסוחר של סמים קשים.

אין הצדקה למה שהוא עושה,והוא גם לא מחפש הצדקה.הוא יודע שהוא אדם לא טוב במיוחד,אבל ממשיך לעסוק בכך בשיגרתיות נטולת פלאשבקים וווייס אוברים מצטדקים.

דקסטר,לעומתו,לא חדל מלהזכיר את הנסיבות המקלות שגרמו לו להיות מי שהוא:הוא היה עד לרציחתה של אמו בהיותו בן 3,הוא הורג רק רוצחים שלא נתפסו או התחמקו מריצוי עונשם,ואם בטעות הוא פוגע בחף מפשע הוא מתמלא בחרטה עמוקה וכנה.

בניגוד לוולטר וייט ולטוני סופראנו,דקסטר מורגן מצטייר כאדם מוסרי ולכן אי אפשר אפילו להתייחס אליו כאל פסיכופאת,כי ידוע לכל שלפסיכופאת אין עקבות ואין הוא בורר את קורבנותיו לפי קודים של מוסר.

ה"סופרנוז" ו"ברייקינג באד"גרמו לצופה אי נוחות קשה בעת הצפייה בדיוק בגלל העובדה שהצופה שנאלץ לחוות את הארועים מבעד לפריזמה של נקודת המבט של הגיבורים הלא מוסריים,ולכן הוא מגבש,גם מבלי להיות מודע לכך את ההזדהות עם אותם גיבורים לא מוסריים,וזהו מקור החתרנות של סדרות אלה.

"דקסטר" היא לא סדרה חתרנית,כי הגיבור,לכאורה,הוא דווקא כן מוסרי,הוא הורג רק את אלה שמגיע להם למות.

בעייתית יותר היא העובדה שבשל הסיבה הזאת דקסטר היא לא יותר מסדרה פשיסטית שמצדיקה מוות בדם קר.

בעייתית עוד יותר היא העובדה שבניגוד לסרט כמו "הארי המזוהם" שלא ניסה להסתיר את הפשיזם שלו (השוטר הארי קלהאן לא הסתיר את העדפתו  בכל הנוגע להרג עבריינים),הרי ש"דקסטר" מנסה להסוות את עצמה כסדרה חתרנית,לכאורה מציגה גיבור שהוא רוצח פסיכופאת,לכאורה מלאת תעוזה.דקסטר מורגן לא טוען שהוא צדיק שמבצע מטלה נעלה,אלא שהוא אדם חולה שרוצח בגלל שהוא לא יכול להפסיק עם זה.הצידוק מתבצע במוחו של הצופה הממוצע שמביט בכל אותם רוצחים נאלחים שבאים על עונשם ומתמלא בסיפוק.ולכן בעוד "ברייקינג באד" היא סדרה חתרנית באמת שלא מנסה להצטדק תחת שום מוסר נעלה ,ו"הארי מהזוהם" מציגה דיון פילוסופי בשאלה האם צריך לכלוא עבריינים מועדים ו"לבזבז" עליהם את כספי משלם המיסים האמריקני,הרי ש"דקסטר" היא גם לא חתרנית וגם לא פילוסופית,היא סתם סדרה מגונה,שמפחדת להציג בצורה ישירה את האדיאולוגיה שלה,אלא מעדיפה לחלחל אותה טיפין טיפין באופן מתחכם אל התת מודע של הצופה הממוצע.