Just Me & My Guitar

אחרי בריחה ממקום בטוח

צעקות

איומים

אני עומדת עם עצמי בחושך

מחלחלת בי ההבנה

שאני לבד

שאין לי למי להתקשר

אין לי עם מי לחלוק

אני מבינה שהמושג חברות התבלבל

מבינה שיש לי העדפות

לא כלכך יודעת איך לזוז

מביטה לכל הצדדים

במעין תזוזות מחשבה

ואומרת בקול, נמוך אבל בקול

אשכרה אין לי למי להתקשר

אני לבד

צריכה לפתור את זה לבד

בלי לשתף או לקבל עצה

ואולי זה לטובה

תחושת הדיכאון לא ברורה

ממה היא מגיעה?

תחושה של רצון לבכות

בלתי נשלט

נקלטת

מגיבה

עומדת מולך

ומולך

וקיימת

ונוכחת

לא תמיד בנעימות אבל נמצאת

ובימים שצריך, שאני צריכה

אין לי קליטה

לא מופנית כלפיי שאלה

מהקרוב לרחוק

ולכמה זמן הזמני הזה יהיה כאן?

 נעלמת