אותה מתכונת שחוזרת על עצמה....יום יום ועוד יום עובר...
מתחיל אותו דבר וגם נגמר בדיוק כמו היום לפניו שהיה לפני...
כמו גלגל של מכונית יד רביעית שהבלמים שלה כבר מזמן לא מה שהיו.
כן אני חושב שזה מתאר בצורה מסויימת את ימיי בבסיס...
אני לא אומר שכל כך רע לי....אבל לעולם לא תיארתי שכך זה היה...
אני נזכר בתקופה לפני....ורגעים מסויימים של געגוע אפילו גורמים לי להזיל דמעה...
איזו תקופה...
בדיוק לפני 18 יום כשהייתי בבית ובמקרה נדיר יצא שרובנו היו גם הם בבית..
ישבנו והעלנו נשכחות מהתקופה שלפני, ולרגע אתה מתחנן שהרגעים האלו ימשכו לנצח,
שלא תבינו לא נכון, אני לא מפונק, להפך...אני רוצה לתת, ואני נותן מעצמי, אומנם לא בדרך שציפיתי, אבל קיימים רגעים של תחושת סיפוק ממה שאתה עשית.
צר לי שאני צריך לכתוב את הדברים האלו.....כשהתחלתי לכתוב את הבלוג זה לא היה היעוד שלו, אבל לצערי יש רגעי שפל בחיים, אני מכיר את עצמי ובקרוב כל התחושות האלה יאבדו....אני נתפס תמיד בידיעה שבקרוב הכל ישתפר..
אני מקווה שאת הפוסט הבא אני ירשום בנימה אחרת.....כמו שאני אוהב לרשום...
אין לכם מה לדאוג, אני קורא את מה שרשמתי וחושב שאם זה היה מישהו אחר שרושם, אז דבר ראשון שהייתי חושב עליו זה שהוא בדכאון או משהו דומה לזה.....אז אני לא...
"אם לא יהיו רגעי שפל , איך נדע מה הוא רגע של גאות "
אוהב את כולכם כל הזמן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: