וואו, כשצרות נופלות ישר לתוך הידיים, אני אומרת לעצמי שהן אלו שידחפו אותי קדימה ויעזרו לי להתגבר.
אז כן, אני עוברת לפיזגת זאב, חוזרת אחורה בזמן למקום קרוב מאוד לילדות, בהתחלה זה דיי ביאס אותי, אבל אחר כך חשבתי שהתחלה חדשה תמיד מלווה בתחושות מרעננות ומרגשות.
ואם הטוב בכל המצב לא ירצה לחפש אותי, אני אמצא אותו לבד.
כרגע אני צריכה לעשות כרטיס עובד, כבר מצאתי לי עבודה,לא משהו רציני מן הסתם, אבל אני מקווה שאני בכל זאת אסתדר שם מצויין. אחרי הכל כשיש לך מטרה זה דוחף אותך הלאה, ולפעמים אפילו גורם לך להתעלם מהפחדים שיש לך בדרך.
פחדים מכך שמה שאתה רוצה לא יצליח, אבל אני אומרת, אם לא אנסה לא אדע.
בינתיים אני מציבה לעצמי כמה מטרות, הן נראות ארוכות ורחוקות מהמציאות עכשיו, אבל מי יודע..אולי בעוד כמה זמן..
זה המעט שאני יכולה להרשות לעצמי עכשיו בכדי לאקל עליהם.
הייתי רוצה להרוויח מספיק כסף כדי לקנות סלון חדש לבית, או לפחות ארון לחדר, או משהו אחר שימושי שיחסוך להם לפחות קצת מההוצאות..סבתא אומרת שאם אני אלמד טוב זה יהיה הדבר הכי טוב שאני יכולה לתת להם, אני יודעת שיש בזה משהו, אבל אני גם יודעת שזה לא מספיק, שאני צריכה לתת מעצמי יותר...בלי קשר ללימודים.
(ובקשר ללימודים זה גם דיי מאכזב כי היום קיבלתי מבחן בהיסטוריה על 81 כשידעתי שהייתי יכולה להשיג יותר אם רק הייתי מבינה שהמילה לאומי זה בעצם גורצים שקשורים גם לתרבות, מאיפה לי לאזעזל, ואני עוד ישבתי כמו דיביל ושיננתי בבית את השמות של כל בתי הספר של כל הזרמים בפולין,גרר)
אולי אני משלה את עצמי אבל אני כל הזמן חושבת על איך אני כבר אישה בוגרת שגרה בתוך דירה שרק שלה, עצמאית ועובדת באיזה חברה, ולא צריכה טובות מאף אחד,אלגנטית,בטוחה ומבוססת, אחת שיכולה להרשות לעצמה להתפנק בכל רגע שבא לה ולא להגביל את עצמה בתוך סכומים כאלה או אחרים, ואז אני אוכל להחזיר להורים שלי את כל מה שהם נתנו לי כל הזמן הזה. אוכל להרשות לעצמי לקנות להם את מה שהם יהיו צריכים..אבל אני יודעת שזה עוד רחוק,אפילו לא יודעת אם זה אמתי, והכל מעציב אותי, שאם זה בכל זאת יקרה, אחרי זה הם כבר לא יזדקקו לזה כמו שהם זקוקים לזה עכשיו.
ואני יודעת שהם בחיים לא יראו ובחיים לא יבקשו עזרה, הם תמיד מסתדרים לבד ויוצאים מכל בעיה, וככה יקרה גם הפעם, אבל אני לא צריכה להם יגידו לי, אני מספיק גדולה כדי להבין ולהחליט דברים לבד.
כשאתה מאבד משהו אתה מתחיל לקלוט כמה זה לוחץ עליך לחוש את אותו הדבר חסר לך פתאום.
אבל אני מאמינה שהכל בחיים קורה לטובה, גם אם הדברים שרכשת בחיך מתפוררים לאט לאט, אם תקלה אחת לוחצת על אחרת, ופתאום אתה קולט שכמה בעיות צצות באותו המקום, אין לך זמן וכוח לחשוב ולהתקע על דברים כמו חבריות, קשרים, ריבים,אהבות, זה מקל לפעמים, אתה מבין שיש דברים חשובים מזה, אתה מבין פתאום שאת הבעיות הקודמות אתה ירת לעצמך מתוך זה שלא היה לך באמת במה לעסוק, לא היו לך את הבעיות לדאוג להם כמו עכשיו.
ואת האמת, אני לא רואה את עצמי בתוך בעיות.
אני מסתקלת על זה בדרך הכי אנטי פסימית שאפשר, אני פשוט רואה את הקרע, מחפשת את החוט התואם ומתחילה לנסות ללמוד לתפור את זה לבד. ואת האמת גם, שאני מאמינה בזה שמה שקורה, זה לא דבר רע. אני באמת מאמינה שזה לא, ובגלל זה אני לא מצליחה להתבכיין על זה,אני פשוט פיסית ונפשית לא מצליחה.
ידיד שלי עשה לי פעם "איזה בעיות כבר יכולות להיות לך? לא הסתדר הפן בבוקר?"
ואת האמת שזה דיי עיצבן אותי.
לדעתי אדם לא אמור להוציא החוצה את הדברים שמתרידים אותו, אני לא מתלוננת, לא מספרת בדרך כלל, ולא בוכה על זה שיש משהו שמתריד אותי כרגע, כי אני פשוט לא חושבת שזה רלוונטי לאחרים לדעת.
אם זאת בעיה כלשהי, אז זאת בעיה שלי, ואני אנסה להסתדר איתה לבד, וכשהיא תעלם, תבוא אחרת וככה בעצם מזה מורכבים החיים, מהתמודדות, מהצבת מטרות ומימוש של עצמך, מלימוד וידיעה עצמית עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת בשביל החלום שלך? לא יודעת..פשוט אני מוצאת לנכון לחיך. וגם כשרע לי ואני רואה אנשים מאושרים מסביבי אני לא יכולה שלא לחייך, כי אני ארגיש רע רק כשאני רוצה את זה, ואני אשמח רק כשאני אחליט שטוב לי, אז למה לבזבז את הזמן על מחשבות שליליות, למה לא לחייך, לא משנה מה שיקרה?
אז אולי כן, בגלל זה נראה לך אולי שכל הצרות שלי זה פן שנהרס על הבוקר, כי החיוך שלי לא נותן לך מושג לחשוב שיש בחיים שלי משהו מעבר לזה, ובכל..אני לא עושה פנים!! חח
אז מה שאמור לקרות, יקרה, ומה שיקרה קורה לטובה.
אני מאמינה בזה.
אני באמת מאמינה בזה.
ובגלל זה ככה זה יהיה.
כשחושבים על זה כל הפוסטים נראים כמו טהיות שלמות שלי לבין עצמי ונראים לכם אולי דיי פיסימיסטים, אבל יש סיבה גם לזה, או שאתם באמת לא יודעים לקרוא ולא מבינים שאין פה כלום עצוב ומדכא,אלה להפך, או שפשוט את דברים הבאמת משמחים לא רשמתי פה, שזה באמת ככה, כי כשאני מאושרת ודברים טובים נופלים עליי אחד אחרי השני אין לי זמן לשבת ולהקליד את הטוב שלי על מקלדת, אני מעדיפה לחיות ולהנות ממנו עד שתקופה חדשה תבוא,עד שאני אנצל את כולו..
**
יש לי בפנים תחושה מלוכלכת כזאת בזמן האחרון, כאילו שאני עושה משהו לא לגמרי נכון...
משהו בדרך חיים, פשוט לא כמו שהוא אמור להיות, משהו בדרך שבה שאני מוצאת את ההנאה שלי והחופש שלי החיים פשוט לא מסתדר לי כבסדר...
אני יודעת מה זאת התחושה הזאת..אבל היא לא לכאן..ואני שמחה שיש דברים אחרים שמעסיקים אותי עכשיו, ככה היא נבלמת..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
