Life is a jorney not a destination

טוב..תמיד רציתי לעשות את הפוסט הזה..

לא בא לי סתם לעשות כמה סימנים של רשימות בצד,בא לי לספר על זה,כי בעצם זה מה שמסתובב אצלי בראש,זו מי שאני...

וזה שתקראו את זה מהרשימות בצד בנקודות מתחת להגדרות של "אני"/"אוהבת"/"שונאת"/"רוצה" לא יעשה את זה מיוחד כ"כ.

טוב, אז אני לא אתחיל ממש מההתחלה,כי אתם גם ככה מכירים אותי (רובכם לפחות ,נראה לי..)

אז איך קוראים לי אתם יודעים לבד, את האמת אני מעדיפה כשאנשים קרובים(חברים, משפחה..) קוראים לי בשם חיבה כי ככה זה נשמע יותר עדין,פחות חזק..

אני דיי ספונטנית (אבל אני יודעת גבולות בדרך כלל..), אני אפילו משעשעת לפעמים,כן,כן..

אני אופטימית! צריך לראות את חצי הכוס המלאה, אבל עדין לא לשכוח לנסות ולשאוף למלות אותה יותר:P ( אבל זה לא אומר שאני מתעלמת מבעיות, אני מסתקלת על דברים מנקודת מבט ריאליסטית..ושונאת אנשים שחושבים שהחיים זה דבש ולא רוצים לפתור את הבעיות שלהם כי מעדיפים לעצום עליהם עיניים בתקווה שהם יעלמו-הם לא!)

אני חולמנית- אני אוהבת לשבת שעות באמבטיה ופשוט לשכב ולחשוב, לפתח איזה טאוריות, לשחזר מקרים,או סתם לפני השינה לדמיין משהו בצורה שבה הייתי רוצה שזה יהיה,או שסתם בנסיעה כשאני שומעת מוזיקה, כי כשאני מקשיבה למוזיקה אני לגמרי מתנתקת( לפעמים מישהו יכול לדבר אליי ובגלל שאני שקועה במוזיקה ובמחשבות בקשר למילים אני לא שומעת ולא רואה כלום מסביב..בגלל זה אני גם נרדמת לרוב רק עם מוזיקה..)

אני ממש אוהבת לצייר,(כן,את זה אני יכולה לעשות עם מוזיקה חח(פשוט כשאני משוחחת עם מישהו אני לא יכולה להיות מרוכזת במילים משני הכיוונים..ואז אני נהנת פחות מהשיר..)

אני רוקדת לא רע(רציתי פעם לפתח את זה למשהו רציני יותר אבל התקציב לא איפשר את זה וגם העצבים כנראה בגלל הרבה סיבות שונות,בישראל אין מחול, יש להקות,יש ריקוד, אבל אין את המקצועניות שיש לרקדנים למשל ברוסיה שמקדישים בשביל התנועות האלה את החיים שלהם והתוצאות באמת יוצאות בהתאם,ככה שאפשר פשוט לשבת, לראות ולבכות מרוב כמה שכל תנועה מחודדת וזורמת בו זמנית עם התחושה והמנגינה..וכאן, כאן זה סתם "כולם להזיז ת'תוכס"...ובגלל זה מה שנשאר לי זה באמת להזיז ת'תוכס רק במסיבות, שד"א אליהם אני מאוד מכורה..

אני ממש אוהבת מסיבות, לא אוהבת אור יום,אוהבת את האור הזה של הלילה, המיוחד הזה שמעלה את האדרנלין, ערבים ספונטנים כאלה שאתה לא יודע לאן ומתי ואיפה תהיה עד הבוקר,אתה פשוט זורם ונהנה,עובר מדאנסבר למועדון חדש,מכיר אנשים חדשים ומרגיש את התחושה שאתה רץ לפני הזמן כי אתה כל הזמן על הרגלים,מוציא אנרגיות ותוך כדי זה נרגע מהתחושה של החופשיות..ואז חוזר לבית בבוקר עם נעליים ביד, יחפה ומותשת מעייפות,אבל לא סתם עייפות,אלה עייפות של רוגע,כאילו עייפות שמעין שחרור (כמו אחרי ריצה כשאתה מרגיש את כל השרירים שלך שוב פועלים אצלך בגוף,אבל לא מתוך כאב ומעמץ אלה כבר מתוך הרגשה שעשית משהו,שהוצאת את כל האנרגיות השליליות ואתה רענן יותר,למרות שעדיין קשה לנשום..)ובערבים כאלה אני נרגעת, אני חוזרת מותשת לבית, אבל עם התחושה הכי נהדרת בעולם, כי כשעוד למדתי לרקוד ולא הייתי נותנת מספיק אנרגיה בחזרות מרוב עייפות או סתם מצבי רוח עצבניים או עצובים,תמיד אמרו לי שג'אז-זו הדרך שלי להוציא את כל הרגשות החוצה בלי לומר אף מילה, להראות את כל הכאסים שלי, העצבים וכל שאר הדברים השלילים ולתת את כל זה דרך העוצמה שאני מפגינה כשאני רוקדת, בגלל זה התנועות שלי תמיד נראות חזקות כ"כ..(ועוד שרק כשהתחלתי ללמוד ריקוד הייתי מאוד שקטה ובישנית, לא כ"כ חברותית, ז"א שהוצאתי מעצמי אפילו יותר חוזק ממה שאחרות בקבוצה שלי היו עושות..)

אחרי סיום הלימודים חשבתי לעשות קורס ברמנים, באיזה בר כבר הציאו לי עבודה דיי טובה, אבל אני עדין לא מוכנה לזה (מן הסתם..) , עוד שני דברים שהייתי רוצה לעשות בתור עבודות זמניות שכאלה (כי מה לעשות החיים קצרים וצריך לטעום מהכל כמעט לפני שבוחרים קיוון או דרך חיים באמת רצינית) הייתי רוצה לקעקע מישהו, כן כן, הייתי רוצה לצייר למישהו משהו על הגף, משהו שהוא באמת יאהב וישאר לו לכל החיים (כי אולי בשבילו זה סתם יהיה ציור שהוא ניגנב ממנו, אבל בשבילי זה יהיה סוג של כבוד כלפי וכלפי מי שרצה להיתקע עם הקשקוש שלי עד סוף ימיו (אפילו אם אחר כך הוא התחרט, כי בתכלס יום אחד כולכם תבינו את החיסרונות שיש בקעקועים ופירסינגים למיניהם..) ועוד משהו זה שהייתי רוצה להיות רקדנית במועדונים, לא כמשהוא מקצועי ממש,אלה סתם לרקוד על איזה רחבה ולראות את המבטים של כולם מנצנצים בחושך לכיוון, להנות מהמוזיקה ולטעום את כל המשקעות הכי שווים על הבר כי כבר מכירים אותך, לרקוד על במה בלי שמישהו יפריע או ידחף כי מישום מה הוא מחליט שבא לו להסתובב עם התחת שלו בדיוק ליד התחת שלך ובזמן הזה לחשוב שאת נמסה רק מלראות אותו קרוב עליך, זה כמו שמישהו ישלם לך עבור משהו שאתה הכי אוהב לעשות (במקרה שלי-לרקוד).

ועשיו נעבוד לדברים שבכלל לא קשורים לכל זה, דברים יותר רצינים שהייתי רוצה לעשות מתישהו בשלב מעבר כלשהו בחיים מאז סיום הלימודים (או אפילו מעכשיו) ועד לאוניברסיטה (בעזרת ה' ) חח

את האמת הייתי מאוד רוצה לעסוק בפסיכולוגיה, אני מאוד רוצה להתנדב במוסד לנוער שבגמילה מאלכוהול,סמים וכ'ו, אולי לכמה אנשים כאן זה נשמע פטטי שאני באמת רוצה ללכת וחושבת על האפשרות הזאת בגלל שאני עוד צעיר,אבל אני חושבת שדווקא כשיש אדם שיותר קרוב אליך בגיל, ב/שלב שבו הוא נמצא בחיים, דרך המחשבה שלכם יותר דומה מאשר דרך המחשבה של נער ומבוגר ומתוך עיקרון בדרך כלל לנערים קל יותר להפתח לאנשים שבגילם ואם יהיו בקוי תמיכה או במוסדות כאלה מתנדבים או עובדים דווקא צעירים ואולי אפילו כאלו שעברו או התנסו או היו קרובים למעגל של אנשים שהזדקקו פעם לעזרה מסוג זה מקרוב, יהיה הרבה יותר קל ל"מטופלים" להיפתח ולקשיב לעצות של אנשים שאיך לומר את זה "איתם באותו ראש" כלומר מהבחינה שהם באותו גיל (פחות או יותר), הם עוברים אותם מצוקות של התבגרות ויכולים להבין יותר את המניעים שלהם להידרדרות כשאת ואם לנערים כאלה שירצו לסייע ולעזור תהיה את האפשרות לקבל אחשרה או קורסים לפסיכולוגיה וכ'ד אני חושבת שזה יכול מאוד לעזור לשני הצדדים, כי גם אולי יגדל הסיכוי בקרב אלו שנגמלו וגם אלו שעזרו להם יחזרו לבית בסוף יום עם לב חם וחיוך מאושר שהצליחו לעזור למישהו ואולי אפילו רחשו חבר.

אבל כרגע אני מאוד רוצה לקבל עבודה שתתאים ולא תפריע לי ללימודים, עכשיו כשבזמן האחרון הכל בראשי מסודר לפי מדפים אני יכולה להוציא את הרצינות מהמגירה ולהתחיל לחרוש, אני לא יכולה לומר שאני נהנת מלימודים, אבל השנה אני מאוד לא רוצה לפספס אף יום כי אני מבינה כמה זה חשוב בשביל העתיד שלי.

ולמרות שיש לי כמה בעיות אירגון בבית ספר כמו מגמות נוספות שאני רוצה לקחת או אפשרויות לעולים שאני אמורה לקבל ולא יכולה מסיבות שונות, ממש מעיקות ואני מאוד מקווה שהם יפתרו כבר כי כל שנה שעברה הם ישבו לי וחרסמו את מערכת העצבים שלי ככה שהשנה אני רוצה להתרכז רק בלימודים בלי שום בעיות ארגון, בשביל זה יש מערכת, כדי שידאגו לנו..

חוצמיזה אני אישיות דואלית ( תאומים מה לעשות..)

כלומר פעם אני יכולה להיות בישנית ומפודחת ופעם שני נועזת ויוזמת.

אני יכולה ערב אחד להיות מטורפת,מסוחררת מהמהירות,נועזרת,חברמנית,מרכז העיניינים של הכל,משעשעת לא חושבת פעמים, זורמת וערב שני אדישה, שקטה,קרה, רגועה ורצינית,יכולה להגדיש מחשבה לכל דבר קטן, לבחון עניין מכל הצדדים, פשוט לשבת בלי לדבר הרבה,אלה סתם לשמוע,להקשיב,ליעץ ...

אני אוהבת להחיות בחברה,עם הרבה אנשים, להכיר חדשים,ולהרגיש איתם בנעליים שלי, אבל מהצד השני אני נהנת לא פחות גם כשאני לבד, או עם חבר קרוב (אני מעדיפה סביבה גברית, מה לעשות אני לא פמיניסטית , נקבות זה ..נו, נקבות..חח)

ופשוט ימים שאני לא רוצה להיבלט,רוצה לשבת בחושך על איזה דשא בפרק ולהסתקל על כוכבים ועל שמים שחורים או שלפתוח שיחה ב4 עיניים על החיים על רקע איזה נוף יפה, אני אוהבת מים ושמים,שני דברים שנראים בעיניי עצומים..)

עוד תכונה שלי זה שאני מאוד פלרטטנית, ולמרות שזה מעצבן זכרים שאני יוצאת איתם, זה גם גורם להם להגריש שיש למה להתעמץ וככה אני לא צריכה להיות גננת לאף אחד כי אני סומכת עליו,אני לא מהבנות הלחוצות בקשרים, אני לא לוחצת ולא דורשת הרבה, לדעתי בנאדם אמור להרגיש חופשי להיות איתך מי שהוא בלי שתקביל אותו ותגיד לו הערות ותשים לו אולטימטומים, כלומר אם אתה מרגיש לנכון להתקשר פעמיים ביום-אתה יכול, אבל אני לא אדרוש ממנו צלצול כל יום ושיפחית ביציאות למינהם עם חברים, אני לא קריזיונרית,ואני סומכת על אנשים וסומכת על הבטחות של אנשים (חברים קרובים)

אני פשוט משתגעת כשאנשים לא מקיימים הבטחות-לא יכולים לקיים,אז אל תבטיחה!

אני כפי שאתם כבר יודעים סלחנית, אבל שומרת טינה (אני שומרת על הכבוד שלי ומחזירה ביחס גורר יחס, אני לא מפחדת להראות למישהו שלא נעה לי בחברתו את החוסר חיבה שלי אליו אם הוא לא יודע איך להתנהג, אני ישירה אבל עם זה אני בעלת טאקט ושונאת חוסר טאקט של אחרים.

לפעמים אני נפגעת בקלות, משטויות חסרות משמעות שאחרים יכולים לשכוח אחרי שניה שהם נפלטו אני אנטח אותם בראשי לזמן לא קצר, כי "מילה זה כמו ציפור->לעוף מהכלוב -לא תוכל להחזיר אותה חזרה"..

אני מאמינה באמונות תפלות, לא יודעת אם זה יותר מאמונה או מתוך הרגל אבל אני מקשיבה לסבתא מה לעשות, וסבתא הרגילה את אבא, אז זה כבר עובר בדורות ואין מה לעשות עם זה (וזה מצחיק שאנשים קרובים אליי מתעצבנים שכל פעם שאני עוברת מהצד השני של העמוד אני לוחצת יד חח)

 אני מאוד מכבדת אנשים שיודעים להעריך חברים ומנסה לאוד גם אף פעם לא לשכוח את זה, אני מאמינה שכל אדם הוא עולם שלם ומלא בדבריםככה שכשאתה חושב משהו על מישהו מתוך שיחה אחת, מבט אחד או אפילו כמה שיחות או מבטים ראשונים אתה עדין לא יכול לפענח את כל הצדדים שבו ואין לך זכות לשפוט, אבל כולנו יודעים שכשפוגשים מישהו הרושם הראשוני לפי מראה ואז רק החיבור דרך האופי,השכל..

אדם מקסים אחד פעם אחר לי שכשאתה מכיר בנאדם זה כמו קופסא שלוקח זמן כדי לפתוח ולגלות מה הוא מבפנים, ובכל פעם שאתה מכיר אדם חדש אתה צריך לנסות להתחבר איתו בכדי לפתוח את אותה הקופסא ולראות אם מה שיש פנים (האופי) הוא זה שמשלים את שלך בדרך תואמת (זה היה ולי מנוסח יותר קיוון הרומנטי אבל זה רלוונטי גם בכללי..)

הייתי רושמת עוד מיליון ואחד דברים  אבל כבר היד כואבת והעיניים נעצמות ואתם בטח כבר פרשמת עוד כשראיתם את העורך(למרות שאני מקווה ומודה מראש למי שלא..), אבל אני נהנת מלרשום ככה שכנראה (אני מאוד מקווה שיהיה לזה המשך..)

זה היה פוסט משחרר..:)

צ'או אמיגוס..

ד"א-השתזפתי!!