אף אחד אחד לא באמת ידע.
אף אחד לא באמת יבין.
אני גם לא מצפה מאף אחד לנסות להבין.
אומרים שלאהבה אין גבולות.. והרבה יותר מזה, אין תמיד שליטה.
אני לא הרגתי אף אחד.
לא פגעתי באף אחד, אם הייתי פוגעת במישהו זה היה רק בי, וגם זה לא קרה.
לא חשבתי הלאה, לא חשבתי על העבר. חשבתי רק על אותן דקות.
שחיכיתי להן כל כך הרבה זמן, להכל, לומר הכל, בדיוק מה שאני חושבת.
למרות כל החרא שהיה, למרות כל הדמעות, אני אפילו לא יכולה להסביר מה שהרגשתי באותו הרגע.
באמת היה לי טוב עם זה, ועדיין. זו משהו שעבר בראש שאפילו אי אפשר לתאר.
זה מלאהוב, זה מלכעוס, זה מלשנוא, זה מלהתגעגע.
בדרך הבייתה חשבתי אם בכלל לספר, אם בכלל כדאי, בסוף החלטתי שכן כי אני לא יכולה להסתיר.
אין לי כוח שיתחילו לדבר על זה עכשיו, מאחורי הגב וזה.
באמת שלא.
כי תכלס מי יבין?
אף אחד.
והחיוך הגדול הזה שהיה לי כל סופשבוע על הפנים? קצת נמחק.
אבל הוא בא והולך בא והולך.
היה לי סופשבוע מדהים, והתחיל שבוע לא משהו. עמוק יש לי את המצברוח הכי טוב בארץ.
אף אחד אחד לא באמת ידע.
מה עבר בראש שלי בארבעה חודשים אחרונים, אף אחד לא יודעת את החלומות שלי שחוזרים על עצמם.
אף אחד לא באמת יבין.
תחשבו מה שאתם רוצים, אבל בחיים לא תדעו מה קורה באמת.
אני שלמה עם מה שעשיתי.
עשיתי מה שהרגשתי.
והרגשתי הכי טוב בעולם.
3>
אנילבדפשוטלבדדייכבראנילאהרגתיאףאחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
