כל כך הרבה לכתוב..על 5 ימים... מדהימים.

אני עד עכשיו לא קולטת שהתגייסתי

ואולי גם אחרי שאני אשתחרר אני לא באמת אקלוט...

יום ראשון.. לא זוכרת מתי קמתי, 4:50 אולי... אחרי שעתיים שינה בערך..

שבת בבאר שבע,

והיציאה הכי חמודה בעולם...

"מה את חיילת? אבל את נמוכה נמוכה כמו אפרוחית לולי"

קרדיט לבת דודה שלי, רק בת 6...

מתישהו גם הלכתי לישון (:

6:00 בבוקר.. מגיעה עם אורלי לרכבת במוצקין (:

פוגשת את שירה ושרי..

כנגד כל הסיכויים מצאנו מקום לשבת חח מי היה מאמין..

מפוצלות לזוגות אבל בכל זאת ;)

בערך ב 8:00 הגענו לת"א הגנה..ופגשנו עוד כמה שהתגייסו איתנו :)

ויאללה לבסיס :)

התחלנו ת'שבוע..

יש כל כך הרבה מה להגיד, אבל אני אנסה לקצר כמה שפחות..

בכל זאת, לחפור זה הצד החזק שלי...

פיצלו אותנו ל 2 מחלקות,

מה שכל כך לא האמנתי שיקרה,

אבל.. זה לא ממש היה בשליטה שלי

לא יודעת מה עבר לי בראש...

אולי זה משו זמני..

אבל באמת היינו מפוצלים כל הטירונות בערך,

ובדקות הראשונות עוד התבאסתי מזה

שכל החברות שהכרתי לפני השרשרת חיול בכלל.. חוץ משניים, הרווחתי (:

נמצאות במחלקה השניה..

אבל היה סבבה, מחלקה 1 אימפריה ומי שחושב שאני טועה שיקפוץ ;)

קצת שוק מהמשמעת..

בכל זאת לא משו שאני רגילה אליו,

לא מהחיים האמיתיים ובטח שלא מהשרות לאומי..

הייתי הכי חופשיה שם, הגעתי מתי שאני רוצה

ואף אחד לא באמת צעק עליי..

מסדרים, חתים, 2 טורים..דברים שחזרו על עצמם עשרות פעמים,

הכרות עם עוד 40 מתנדבים, רק במחלקה שלי..

קשה להסביר,

אבל היה מדהים. פשוט נהניתי מכל דבר שהיה שם,

גם אם זה הדבר הכי פשוט בעולם..

או משו שיתפרש כבאסה..

בכל זאת, חוויה שאי אפשר לשכוח...

רק רציתי שהזמן לא יעבור, שלא יגמר,

עוד 5 דקות..עוד שעה...רק שלא יגמר...

בשלב מסויים נגמרו לי הכוחות...

המוטיבציה נשארה אבל משום מה הגוף שלי החליט להתייאש

ונחלשתי... עוד התקף מוזר ולא ברור שקורה מדי פעם

ולא כי התקררתי,

אולי כי שרדתי רק מירקות במשך 3 ימים

או סתם מסיבה לא ברורה...

לקחתי את זה דיי קשה..

תדריך יציאה מלחיץ קצת

צעירה שכמוני (:

יצאתי ל 10 שעות, כמה שעות שינה בבית ו 5 שעות נסיעה בערך...

בוקר היסטרי שהחוגר נעלם,

איחור של רבע שעה... עבר בשלום (:

כמה שוטים של אקטימל,

וחזרתי (:

אני אתגעגע למשמעת

למטווחים.. אהבתי (: למרות שאני עקומה הלך לי טוב יחסית...

לעונשים..

לכלים הנקיים בחדר אוכל (מזוהמים רצח.. לא מומלץ)

לשרותים בלי הסבון והנייר טואלט..

למקלחות הסטריליות

להשקמה המוקדמת...

למבצע שעשינו בחדר כדי שאני אגיע לקומה השניה במיטת קומותיים חח

באמת שאם אני נופלת משם זה התאבדות...

לשמיכות שעשויות מאבק,

תהרגו אותי אבל עד עכשיו לא הבנתי איך קוראים לזה...

והכי הכי...

לכל המתנדבים,

המ"כים, הסמלת, המ"מ, הרס"פ, המ"פ,

כיף לדבר בקיצורים ולא להרגיש מוזרה פתאום.

טקס השבעה...זה בכלל היה השיא

בחיים לא הייתי בטקס כזה,

וואו הכל היה כל כך רחוק...

למרות שכל החברים השתחררו כבר,

אף פעם לא הייתי קשורה לזה באמת...

רק רציתי מדים, צבא, לתרום..אכשהו...

לא רציתי ללכת..רק שלא יגמר...

2147192719 מילים לא יספיקו כדי לתאר...

כמה שנהניתי ב5 ימים האלה,

כמה שאני אתגעגע...

פשוט...

הגשמתם לי חלום.

אוהבת אותכם.

אם רק הייתם יודעים כמה...