והשחקים הם הגבולות...

כשאני מעשנת גראס אני מרגישה חיה סוף סוף. אני מרגישה שאני יוצאת מקליפת המוות העוטף אותי כמעט כל שעות היממה.

אני פתאום מחייכת, צוחקת, מתעניינת ועושה. כאילו הכל בסדר בעצם, כאילו שומדבר לא קרה.

הבעיה היא שכאשר ההשפעה פגה, ההרגשה חוזרת להיות לא נעימה והיא לעתים מאד מאד לא נעימה.

אז מה הפתרון? לסמם את עצמי כל הזמן?

אני לא רוצה למות

אני לא רוצה למות

אני לא רוצה לעזוב את העולם הזה!

אני לא רוצה להפרד מהאנשים היקרים לי!