את סוף השבוע העברתי עם הבלונדיני הפרטי שלי, כשמדי פעם פגשנו את אילנה וולרה.
ביום חמישי טחנו וופל בלגי עד שהקיבות שלנו כמעט התפוצצו והשיניים נשרו מרוב טעם מתוק.
אחרי שהרגענו מעט את מערכת העיכול שלנו מבכי, הלכנו לפארק לפגוש את אילנה ט ולאחל לה יום הולדת שמח ושלל ברכות נהדרות.
[ובבוקר למחרת הזנזונת הזאת טסה לשבועיים של איטליה ושוויץ. ררררר]
צעדתי לי עם אנטון בשקט ובשלווה [אני, לא הוא. הוא פחד שאני אדפוק לו מכות כמו תמיד],
עד שלפתע נגלה מכשול שיכל להרוס לנו את כל התוכניות לחצי השנה הקרובה: נזילה מביוב שהשתרעה על כל המדרכה. ואני עם נעליים פתוחות!
עשיתי את הדבר הכי הגיוני שאפשר לעשות במצב כזה, הושטתי אל השמן שלי את ידיי ואמרתי לו "תעביר אותי!!".
אז הוא הרים אותי והעמיד אותי בצד הבטוח והיבש של המדרכה בקלות כאילו הייתי בסך הכל גפרור כלבתי [ולא הבחורה הכלבתית that I am].
ביום שישי טיילנו אני, מימני אנטון ומאחורינו אילנה וולרה עד למרינה להסתכל על סירות.
אנטון משוגע על סירות ורצה להראות לנו איזו הוא רוצה בעתיד [כשהוא יהיה מיליונר, לא יהיה רעב בעולם ויגיע שלום במזרח התיכון].
אנטון: הנה ולרה, זאתי מימין זה החלום שלי.
ולרה: חשבתי שזאתי משמאל זה החלום שלך.
בשבת ראינו אצלי "עידן הקרח", בגלל ששנינו אוהבים את הסנאי שמנסה לאכול בלוט כבר 3 סרטים,
וכי הוא אמר שהסנאי דומה לי כשאני מחייכת בצורה מטורפת.
שלמות 3>
התקף נרקסיזם עם אחת מהחולצות החדשות שלי ~אושר~
הפלאפון שלי שוקע בתרדמת מדי פעם [נכבה בלי בושה], וזה מפחיד כי זה אומר שאנטון יוכל להתקשר רק לטלפון הביתי,
ואז סבא שלי יענה ["הלווווווו" "מהההההההה?" "לא עברית." ~ניתוק~ ].
זה השבוע האחרון של החופש מבחינתי, שבוע הבא מתחיל קורס פסיכומטרי שימשך עד לתאריך בו ניגש [1/10].
הקורס גולש לתוך תחילת הלימודים... משמע אני מתחילה ללמוד שבוע הבא ומסיימת בסוף י"ב
ומיד לאחר מכן הצבא לופת אותי בזרוע חוק גיוס חובה.
וסתם כי זה העלה חיוך על פניי האפלים והמרושעים:
- "טחינה בפיתה שלי"
- "חחח אתה מקורי"
- "אהבת חיי"
- "עד כדי כך?"
- "עד עכשיו לא הבנת את זה?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
