Killing In The Name Of |
 כינוי:
huston בת: 37
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2014
 מה יהיה איתי?
בא לי שיהיה יום חדש, שהלחץ בחזה יעלם, לנשום לרווחה ופשוט להירגע. מרגישה שיש לי מאה טון שמועך לי את בית החזה ושבכל רגע נתון אחטוף חלילה התקף לב. אני מוקפת בלחצים, חלקם מוצדקים חלקם פחות. שורה תחתונה? לא טוב לי, לא טוב לי בכלל ואני מחכה כבר לתקופה הכל כך נהדרת שמספרים עליה שהיא תגיע.. איפה היא בכל הסיפור הפאקינג דפוק הזה?! כבר יותר מדי זמן שאני עצובה. אין לי חשק לעשות שומדבר. ביומיים האחרונים גם התאבון נעלם שזה דבר נהדר כן? אבל איפה שהוא אפילו זה מתחיל להטריד אותי. הלימודים מעיקים עלי כמו רובה שצמוד לרקה, המינוס בבנק הולך ותופח יותר ממני בתקופת מבחנים. המשפחה לא מבינה ולפעמים אפילו רק תורמת לתחושה הכל כך נוראית שאני חווה עכשיו. אני בת 26 , פאקינג גיל משמעותי, כבר לא ילדה ולא יודעת מה אני רוצה מהחיים האלה. המרדף הזה אחרי הצלחה, אחרי כסף, קרירה טובה, לגור לבד, עצמאות , מימוש עצמי ... אין לזה סוף. תמיד תהיה את המישהי היפה יותר ממך, המגניבה יותר, המוצלחת יותר . העולם שלי ריקני, כואב לי שאני צריכה להיות לבד כדי שיהיה לי טוב. חשבתי שמצאתי את האחד אבל מסתבר שהוא דפוק בדיוק כמוני .. אני לא יודעת מה אני רוצה בכלל, אולי אני לא בנויה לזוגיות? איך יכול להיות שאף אחד לא בשבילי? אין לי כוח לשמוע את את הדעות שלכם בנושא. מרגיש לי כאילו כולם כל כך מאושרים ורק לי כל כך חרא. הלחץ בחזה רק הולך וגדל וזה כבר מפחיד. חשבתי שאם אחזור להליכות ולמשמעת בספורט זה ירגע אבל לצערי אני מוצאת את עצמי מעשנת כל כך הרבה סיגריות לאחרונה ויכול להיות שהגוף נותן את אותתיו להפסיק. אני רעבה אבל בא לי להקיא, לא מסוגלת לחשוב על להכנס אוכל. אני מגעילה את עצמי, מסתכלת במראה וחושבת מה יש בי ? למה שמישהו אי פעם יאהב אותי? לפעמים בא לי לברוח או להתחיל הכל מחדש. לפעמים אני לא חושבת שמישהו בכלל יכול להבין. איך מישהו יכול להבין אם אני בקושי מבינה? מה אם אגור עם ההורים עוד תקופה ארוכה? מה אם לא אמצא את האחד שלי? מה אם לא אמצא עבודה נורמלית? מה יהיה ביום שבו אסיים את התואר? מה יהיה איתי?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
