הזמן עובר לאט לאט אבל עובר,
החלטתי לטוס לאביב סופית בינואר לא יכולה להרגיש כל כך רחוקה ממנו.
עבר חודש
חודש אנחנו ככה הוא חי בליליה אני חיה בלילה.
אתמול נשברתי למולו אני לא יכולה יותר
שהוא שם אני פה
אתמול דיברתי איתו על המסלול ואמרתי לו שאני רוצה לבוא לצפון מקסיקו והוא אמר
שהוא לא יתן לי להתקרב לשמה כי ממש מסוכן שמה.
"אני לא סתם מאבטח פה סתיו כל לילה יש פה יריות ". לאחר שתיקה הוא הוסיף עם מעט דמעות " אני לא רוצה לאבד אותך בטיול הזה מספיק הסכמנו על מקומות לא ממש סמפטיים בשבילך אבל כי זה טיול שלך אני רוצה את זה , תבטיחי לי רק משהו?"
אמרתי מה יש לי להבטיח לך ?
והוא הוסיף
תבטיחי לי שאנחנו חוזרים לארץ , מחפשים דירה ועוברים לגור יחד . ובקיץ נסע ליעד הבא שלך על הגלבוס תאלינד והודו.
את מבטיחה?
כי לי כבר אין סבלנות תבואי כבר עכשיו
אני עוברת תקופהנ לא קלה בבית החדש אמא שלי מתסוכלת וזה יוצא בעיקר עלי ועל אחותי הגדולה , היום היתה שרפה בבניין
אמרתי לעצמי חבל שלא נשרפתי .
מרוב שקשה לי אבל אני קמה על הרגלים בראש זקוף.
בעיקרון אני הולכת להתפטר מהעבודה ממש בקרוב ממש בקרוב מאוד מחר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
