ועוד פרק בחיים סטודנטית?

 אתמול דיברתי עם חלי,  שהיא חברה משותפת שלי ושל עדן (זאתי  שרבתי  איתה)...

 חלי הציעה לגשר בנינו לשמוע את שני הצדדים להיות אובקטיבית , התחלנו את השיחה בזה . 

 תקשיבי עדן צודקת.

 התגובה  הלגטימית בעיני היא ישר להתעצבן אבל רציתי לשמוע מה היא אומרת  שאלתי אותה  , למה את חושבת  ככה?

 היא טוענת שדיברתי עם   שירי ועדן כן אומנם הם היו בלק  , אבל  היו עם אוטו.

 אמרתי  לה וזה משנה את העבודה   שהיתי בדרך לתל אביב? ומהבית שלי לדיזנגוף סנטר זה בדיוק 20 דקות?

 ושמרמת השרון לסנטר  זה אולי 50 דק כי יש פקקים?

 זה משנה את העבודה   שקבענו  את הפגישה הזו חודש מראש ושינתי  תוכניות בשביל  שאוכל להפגש איתם?

 היא אמרה לי כן אבל יכולת להכנס לבית קפה ופשוט לחכות להן שמה.

ואז  כבר התעצבנתי  , למה אני תמיד חייבת לחכות להן  שהם מאחרות ,  בנוסף לזה  הן לא עבודות  ווואלה אני כן עבדתי באותו היום וגם באתי  אחרי העבודה להפגש איתם.

זה משנה את העבודה  שאתה קובע עם בנאדם בשעה מסיומת ומאחר?

   ופתאום הדמעות הציפו את עיני,    אמרתי לעצמי  בלב  " אני בנאדם כזה רע ,  ואוגוסיט  שאין לו כוח אף פעם לחכות  חצי שעה עד שעה באיחור שלהם".

 אבל נמאס  לי  לחכות לבד , נמאס לי !

 בא לי שיתחשבו גם באזחית ס' ,   אלו דברים שיודעים לעדן  ושירי   שדיברתי עליהם מליון ואחת פעמים

 אבל נתתי  להם לדרוך עלי

 אז הם דורכות ודורכות.

 התפרצתי בבכי בטלפון  אף אחד לא בצד  שלי , אני לבד !

 אני מתפרקת.

האחמש שלי שם לב   שעובר עלי משהו בשבוע האחרון (מאז שרבתי עם עדן).

 הוא בא ושאל אותי  ס' מה קורה?  המדדים שלך צונחים , את כבר לא מחייכת כמו תמיד  ואת גם טיפה עצבנית.

ההבטחתי  לו שהכל יהיה בסדר  מהחודש ואני אקח את עצמי  בידיים 

המריבה הזו  פשוט מפילה אותי מהקרשים.

ובעקבות זה החלטתי  לתת לעדן את הזמן שלה לחשוב  על זה , על זה שגם אני פגועה .

שגם לי קשה.

 ועם כל הקושי אני לא רוצה שידרכו עלי , וכמו שוויתרתי על הבנאדם שהכי הערצתי  בתור ילדה קטנה  (אבא שלי) העפתי אותו מהחיים שלו כי הוא לא הסכים לראות את הצד שלי.

 ככה אני גם מעיפה  את החברות הזו   שנמשכה שנים.

זה כבר פוגע בחיים  שלי בעבודה  ובלימודים .