אני מודעת לכך שחברותיי קוראות פה.

כמובן שהן ספציפיות מהעובדה הפשוטה שזה סוד

אפילו הבחור איננו יודע וזאת כיוון שהמקום הזה. הדבר המוזר המכונה בלוג

לא אמור להיות חשוף עד כדי כך.

ואולי מהסיבה שאני לא חושפת פה ותתפלאו זה משעשע כיוון שאם אסתכל על החודשים שעברו

ואנסה לקרוא את המילים שבין המילים שכתבתי אוכל להבטיח לכם שלא אבין.

לא שאני לא רוצה, אלא שאני באמת לא זוכרת למה כתבתי זאת ועל מה.

ועדיף כך לא?

לשכוח מדוע כתבת מידה של עצבים על דף אלקטרוני נודד ולדעת שגם אם הדבר יתגלה

תוכל להגיד "לכו תבינו אני לא זוכרת."

אז אולי זה משחרר, לכתוב כאן

לכתוב בקודים שאפילו לא אזכור.

כי בסופו של דבר, זה רק נותן לי מאט שליטה על העצבים או פריקה שאני מוציאה מהסיבה הפשוטה

שלפעמים אני צריכה לכתוב, לחבר מילים, לכתוב משפט עם דיקדוק גרוע

ונטו לחפור ומי שמכיר אותי מודה לעובדה שאני חופרת.

אז זה משחרר, אפילו מאוד

אולי כדי שגם אתם תנסו :)

עד לביקור הבא, שיהיה לכם ימים נפלאים כגון אילו שעוברים עליי.