פרה ליקקה אותי

הבנתי איפה הייתי בשנה שעברה בסילווסטר, בבית של חבר של חברה שלי עם מסה רצינית של אנשים שלא הכרתי וגם לא חשבתי שאני יכיר, אנשים שלא הרגשתי צורך לחייך לעברם כי מבחינתי אחרי הערב הזה הם היו הופכים לעוד פרצוף ברחוב שיגרום לי לתהות במשך שעתיים: "למה הם כל כך מוכרים לי".

       הייתי לבד.

רוב הבנות היו שם לבד. מאילוצים, מבחירה... מהסיפור שלה, אפילו לא הקדשתי שניה להקשיב לסיבה שהם ניסו להגיד לכולם בפרצוף קצת מרצה. הייתי שקועה בלחשוב על הסיפור שלי... אובססיבית אם לשלוח לו איחולים לשנה החדשה או להרפות ממנו אחרי שכבר הרפתי.

שתי דקות לפני שתיים עשרה, הערוץ הרוסי התחיל להתכונן לספירה ואיתם גם אנחנו, מוזגים שמפניה לכולם ונעמדים. בין הרעש של הערוץ הרוסי לרעש הכוסות המתמלאות מישהי הרימה כוס עם הברכה לשנה החדשה, לא הצלחתי לשמוע מה היא אומרת, הקול שלה היה נמוך ורגוע מאוד, היא דיברה ברוסית.

                                          10 9 8 7 ... 3 2 1  ברוכה הבאה ל-2007

חברה שלי נישקה אותי, שלחתי לו הודעה שאף פעם לא קיבלתי חזרה ממנו (וכל הכבוד על זה), רקדתי כל הלילה בלי טיפת אלכוהול ורק קיוויתי שוב שהשנה משהו יתחיל לזוז לשמחה שלי, שמשהו ישתנה בי, בעולם, באנשים, בחברה, במוסד, בשלום, בעבר, בכיום, שדברים יראו אחרת, טוב יותר, ברור יותר, שיבוא שינוי  ויהיה גדול עבורי, שאני יפסיק להיות רגשנית, שאני יתחיל לבכות ולהתאבל על מה שלא התאבלתי, שאני אוכל לאהוב, שאני ירשה לגעת, שאני אתחיל לדבר, שאימא תשתנה, שהעבר ישתנה, שאני יעשה רישיון, שאני יקבל תעודת הצטינות פעם 1 בחיים, שאני אוכל להסתכל לאנשים בעיניים, שיהיה לי אכפט ממה שאני רואה במראה, שאני ירגע.

                           קיוויתי      

ועכשיו אני מסתכלת אחורה ורואה שנתיים דחוסים בתוך השנה שלי. אין חרטות!! זה לא היה אמור להיות ככה.  החברות הפכו לדבר הטוב בחיים שלי, לכרית חימום שלי בחורף למצוף שלי בים לארטיק שלי בקיץ לסיבה שאני עדיין מסתובבת עם פלאפון עלי.

איכשהו התחלנו לעשות ימי_יצירה, הייתי צריכה את זה. פעם בשבוע היינו מתאספות אצלי בבית ומציירות, מדברות, הרגשתי שפעם בשבוע אני יותר חייה. פעם היא לא יכלה להגיע ופעם היא לא יכלה להגיע, אני תמיד הייתי שם גם אחרי שהם הלכו והרבה לפני שהם באו. אני לא בטוחה שהם מבינות את זה.

יצאתי עם ההוא ועם הזה ועם האחר.

כל כך רציתי שמישהו פשוט יהיה שם לידי, לא חיפשתי להבין חיפשתי להיות מובנת כאילו תיקון מחדש ואז מצאתי אותו, את מה שחשבתי שהולכת להיות ההזדמנות שלי לתקן דרכים לתרגל למידה מטעויות.

כל הקשר נראה כאילו נגזר מסצינות שונות של סרטי אהבה, הטרגדיות של החיים נמצאים בסרטים האלו, זה מה שלמדתי השנה.

כמה שחשבתי שלמדתי וכמה שרציתי לאהוב אותו ופשוט שזה יצליח. לא הצלחתי הקשר מת לי בין הידיים, ראיתי אותו מאבד את האור בעיניו ולא היה דבר אחד אחרון שיכולתי לעשות כדי להצילו.

ראיתי כמה אהבה כן יש בי לאנשים שכרגע בחיים שלי, כמה רצון יש לי לתת להם מעצמי, התקרבתי לדוסי דוס (כינוי שהוא בחר להשתמש בו) ראיתי כמה אהבה יש לבחור הזה לחיים האלו כמה רכות וחמלה יש בתוכו.

נעזרתי בו בתמימות המסקרנת שלו כדי לקום מעט מהארץ ואולי הוא נעזר בי, אני לא יודעת!

מידי פעם הכל היה נורא לוחץ, שולחן קפה העומד לי תמידית על הראש מזהיר אותי שפנייה אחת לא נכונה והוא מוחץ אותי לאלפי חלקים קטנים.

ציטוט: "הייתי עושה מסיבה ענקית ועל הדלת הייתי שמה רשימה של כל האנשים שהכרתי בחיי, כל אדם שהיה כתוב ברשימה הזו או הכיר אפילו אדם אחד ממנה לא היה רשאי להיכנס"      

מידי פעם הייתי מחייכת לעצמי ולא מסבירה לאף אחד למה, זה היה שלי, ומידי פעם הייתי נכנסת להיסטריה וגם זה היה שלי, אבל השפיע על אנשים יותר חזק מכל דבר אחר ויותר הרסני מכל דבר שאי פעם עשיתי לעצמי.

הוא... הבנאדם שלמדתי בחודשיים האחרונים נבהל ממני.

(כאן אזהרה לכל הלחוצים: מחשבות הן לפעמים רק מחשבות), אם הייתי מסיימת את חיי, במכתב התאבדות שלי הייתי כותבת: "רק הוא יבין". אבל עשיתי טעות הרסנית (שמתם לב למוטיב המרכזי בסיפור ילדים?) ואני משלמת עליה בלדעת שאף אחד לא יבין.

עשיתי טירונות וקיבלתי את האי בודד שכל כך יחלתי לו במשך כל חיי, התאהבתי בסמ"פ שלי כל כך נפלתי לתוך החיוך שלה לבנאדם שהיא ש..ש...רציתי לצרוח. לקח לי קצת זמן להבין שזו בחורה (היא כל כך יפה זה צובט בלב שלך אך בכאב עצום) רבתי עם אימא, הפסקתי לגור בבית, סבא שלי התברר שאדם נפלא ומבין, התגייסתי למשטרה עדיין לא התגייסתי, התגייסתי למשטרה!!! עשיתי טיול ליוון, שנאתי את חו"ל שנאתי את הטיול שונאת את הארץ, אני עדיין רוצה וחולמת את סיני. נשברתי הפלא קניתי חדש גם הוא נשבר קניתי עוד אחד שנאתי את שניהם אבל יש עכשיו בלוטוס ולהכל מתרגלים, זה משהו שאני יודעת, קניתי עשרות ספרים קראתי עשר והתאהבתי בכל אחד מהם, הורדתי יותר מאלף שירים באימיול והתאהבתי גם בכל אחד מהם, היה לי חתול עדיין יש לי כלבה ועכשיו הורי יקיריי  הביאו עוד חתול (בהצלחה עם זה), לאלינה הייתי מקריבה כיליה גם אם היא סתם רצתה לשחק בכדור, עם מאריה הייתי הולכת עד סוף העולם וחזרה.

עכשיו אני לא רוצה יותר שינוי.. שהשנה החדשה תביא איתה קצת קיפאון במצב סטטי עדין.