עבר הרבה זמן...יותר מידי זמן
מאז הפעם האחרונה שכתבתי,מאז הפעם האחרונה שהמילה הכתובה גרמה למישהו להרגיש משהו.
כמו שאמרתי לידידי הוותיק,"כשאתה מאבד משהו,הרבה דברים מאבדים גם הם כל משמעות"
אתה מתחיל לפקפק בהרבה דברים שהאמנת בהם.
אתה שואל את עצמך בפעם המליון : על מה אני נלחם? האם מה שאני כל כך רוצה להשיג עכשיו יהיה חשוב בעוד נגיד... שנתיים?
או שבין כה וכה הכל יהפוך לאבק ועפר וישארו לנו רק זיכרונות , רק שיעורים מהחיים שלמדנו?
" אתה עוצם את העיניים חזק ומדמין לך מטרה,מטרה מדויקת ולא נותן לאף אחד,לשום דבר להפריע לך להשיג את המטרה הזאת.
לאיש אין זכות למנוע מימך להשיג את המטרה הזאת. אתה מוצא את עצמך שוב ושוב נושא תפילה,אל אלוהים לא מוחשי,כל אחד והאלוהים שלו,כל אחד והתפילה שלו.זאת לא תפילה דתית שיש לה חוקים ומילים מדויקות...זאת תפילה שבאה ממקום לא מודע,אל אלוהים לא ידוע.
אתה מכניס את האויר דרך האף ומרגיש אותו ממלא את החזה שלך בהמון כח.
איש לא ירגיש את הכח הזה למענך,איש לא ינשום את האויר זה במקומך.
מקומך כאן , אל מול האין סוף ,אל מול השאיפות שלך שגדלות ומתפתחות יחד איתך.
קח את כל החלומות האילו בשק על הגב , אל תקח שום דבר נוסף.
כל מה שאתה צריך נמצא כבר איתך:האומץ ,הכח ,השקט והאמת שלך.
וצא למסע הזה לבד.
אתה תיפול ,תפגע ונפשך תצולק בצלקות אין קץ
כך כל אילו יחסנו אותך,יגרמו לך להבין דברים שבלי להפגע
לא היתה מבין.
צא למסע הזה לבד
אין עוד איש
שיגשים את חלומותך."
( דברים שנכתבו למגירה)
אני לא בטוחה...אבל נראה לי שכל מילה נוספת מיותרת.
שיהיה שבוע מצוין
נצח הקטנה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
