לבכות על המשפחה העצובה שלי. אני החלטתי שאני אפסיק להתמרר על מה שאין לי ומה שיכל להיות לי, ואתרכז בלאגור כוח לתוך עצמי כדי שאוכל להיות חזקה בהמשך. בקצב הזה אני עוד אצטרך טיפול, אוי לא- מקצועי עם כל הדכאונות וחוסר האונים שלי. בטח בוריס, עם כל העצות המדהימות שהוא נותן לי להמשיך ולהתחזק כבר עייף מכל זה. וחבל לי שהוא יתעסק בתסבוכת שרק אני אתחיל לפתור.

בוריס אומר שאנחנו קשורים בדורות קודמים כמו בשרשרת. כל הרגשות שההורים שלנו חוו הם בעצם תוצר לוואי של ההורים שלהם וכו'. כל רגש לא נעים או סיבוך שהיה דור לפני כן משתלשל לדור הבא בווארציה לא הכי נעימה. זה משהו שהוא נתן לי לחשוב עליו בכל מה שקשור לרגשות הלא נעימים שיש לי מהמשפחה שלי, למרות שהסיפור שלי עם המשפחה מאוד דומה לסיפור של אמא של בוריס, ואני מוצאת את עצמי מדברת איתה כ"כ הרבה על זה. אני ממש מפחדת שהיא לא תדחה אותי כי אני ממש לא רוצה ללחוץ עליה בעניין הזה ולספר לה את כל הרגשות הלא נעימים שיש לי כלפי אמא ו"אבא". אבל אני חושבת שהיא מבינה אותי כי היא עברה בערך את אותו הדבר.

בקשר לכל תאוריית השרשרת, אני חשבתי שאני לא מתחברת לזה לפני כן, אולי כי לא הבנתי את זה כ"כ, אבל עכשיו אני כן מבינה. אני כן מבינה למה הרגשות שלי הם תוצר הלוואי של מה שהיה לפני. אני מבינה למה הכל באמת מתפרק כשהחיים הגיעו אלי, ומה שאני יכולה לעשות כדי שזה לא ימשיך הוא להילחם על כך שאני בעצמי לא אמשיך את הלכלוך הזה, כדי שמה שיבוא אחרי יהיה שונה ותלוי כמה שפחות אחרי החרא של מה שהיה קודם. ואבוי, אבל זה כן נמצא בידיי. כל מה שיהיה אחרי. זה ממש מפחיד אבל אני הבטחתי לעצמי כבר מזמן שהחיים שלי יהיו ההפך הגמור משל ההורים שלי.

מצד שני הכל הרבה יותר קל כשאין לי מחוייבות לשום בית ולשום משפחה. עדיף ככה. אני חופשייה בעצם. זה משהו שהרבה אנשים היו נותנים הרבה כדי לקבל [אלוהים אני גרועה בלבנות משפטים בעברית].

בכל אופן אני מאוד עסוקה בזמן האחרון. החודש התחיל טוב: בוריס ואני מצאנו דירה נחמדה שאליה נעבור בתחילת אוקטובר, כי הדירה הנחמדה שבה גרנו שנה וחצי מאוד יפה, רק שהיא כולה מתמלאת עובש בחורף וזה בלתי אפשרי כי אנחנו חולים כמו עבדים. אז מצאנו דירה בת 2 חדרים בעיר התחתית כמו שרצינו מההתחלה, אמנם היא בלי רהיטים אבל אנחנו נסתדר ונעשה את המאמצים למצוא את הרהיטים הכי זולים שאפשר, כדי שלא יהיה חבל להיפתר מהם כשניסע לגרמניה. זה גם משהו שהוא נחמד, מאחר וההורים שלי לא השאירו לי שום רהיטים שאני יכולה להשתמש בהם, אפילו לא מיטה [ישנתי על מיטת קומותיים כל חיי עם אח שלי] אני אאלתר משהו עם בוריס. מצדי לחיות גם על כופסאות קרטון ולישון על הריצפה, אבל הכופסאות האלו יהיו שלי! שלי ושל בוריס! רק שלנו! ואנחנו נשתמש בהם כפי שנרצה!

זה מה שמנחם אותי בחופש הזה, בחוסר מחוייבות לשום בית. אז כן, אין איש שתומך בי כלכלית חוץ מאמא כי לחצתי עליה [בעיקר כדי לאותת לה שאני קיימת], אבל חוץ מזה, חוץ מבוריס היקר שלי וההורים המדהימים שלו אין לי איש בעולם הזה, לפחות לא מישהו ששם עלי זין [או במקרה שלי לא שם בכלל]. אני קיימת לעצמי ובשביל בוריס, ובשביל המשפחה שיום מן הימים נבנה לעצמינו ומשם יצמח משהו אחר, משהו שכמהתי אליו כל חיי ולא היה לי. וכל מה שאני יכולה לעשות הוא לפרוח בתוך עצמי ולייצור עולם שאני אהיה ממנו, וארצה שאחרים יהנו ממנו גם כן. להקיף את עצמי בכל מה שטוב לי בו, בכל הדברים הנהדרים שיהיו רק שלי וישמחו אותי ואת האנשים שאני אוהבת.

+ Nebel Violet +