רסיסים של חיים שכול כך השתוקקת להם בבדידות שכפית על עצמך, מתחילים להמיס בלהבות דוקרות של כאב ושלמות את הקירות של המרתפים הנשכחים שאבדו בתודעה ובעבר שלך...
מחפשים אחר השרידים של הבן אדם שנשאר רק כתמונה חולפת שמשתרעת מדי פעם מול עינך בנסיון נואש להחיות את השאריות שעדיין לא הספיקו לנשור כעפר שמסמן את השביל שלך לנקודה הסופית בספר שכנראה לעולם לא יושלם ולא יזכה לראות אור יום...
חח ניצוץ זעיר של רגש...
מבט מרפרף בדפים שכבר מזמן נקברו מתחת לעבק...
ואתה שוב חסר עונים מול השדים שהפכתה לבלתי נראים ושכחת את צורתם...
אתה שוב מנסה להדוף, לחסום, לשכוח...
אתה שוב מנסה לרוץ ולהימחק...
אבל לחישות קלות של חיים ומוות משתיקות בעדינות את הצרחות של ההגיון ולעט לעט מקרבות אותך אל פתח התהום שלעולם לא הצלחת למלות...