את הפוסט הזה אני כותב כדי לספר על שני, שהיא כידוע לקוראים הותיקים הראשונה שיצאתי מולה מהארון.
לאחרונה יצאתי מהצבא(מסיבות שונות שאפרט באחד הפוסטים הבאים), והתחלתי לעשות שירות לאומי.
נראה ששני לקחה ממש קשה את הבחירה הזו שלי, והחליטה שבכל הזדמנות היא תוקפת אותי על זה וזורקת לי הערות לא נעימות.
עכשיו שלא תבינו לא נכון, שני זו לא עוד סתם ידידה, שני זו אחת שהייתי מדבר איתה על הכל, מספר לה הכל, הדבר הכי קרוב לאחות שאי פעם היה לי(וזאת למרות שיש לי 2 אחיות). אפילו קבענו שאם עד 2020 אף אחד לא נשוי, אנחנו מתחתנים ועושים משפחה חחח..
אחרי היציאה מהצבא פתאום כבר נהיה לי לא כל כך נוח לדבר איתה יותר, הרגשתי שהיא מדברת כאילו בקרירות(התנשאות?) מעליי.
אני לא יודע אם השינוי שהרגשתי ביחס שלה הוא בהכרח בגלל הצבא, אבל זה קרה כל כך סמוך ליציאה שלי מהצבא, שככה זה מצטייר בעיניי.
אז קרה שהפסקתי להתקשר, אני לא אחד שיהיה צבוע וימשיך להתקשר למישהו שלא נוח\כיף לי לדבר איתו. אצל שני - תמיד היא תחזיר לך אותו מספר התקשרויות שאתה נותן לה, אז גם היא לא מתקשרת אליי.
לפני כשבועיים ניסיתי בכל זאת להתקשר, אבל האוזן שלי קפאה מרוב קרירות שהיא שידרה, אז מיהרתי לסיים את השיחה.
כרגע זה במצב של מוות קליני, וצריך מאמץ לא קטן מצד שנינו כדי שזה יחזור.
מצד שני, לא ממש נראה לי שאכפת לה מספיק כדי להשקיע את המאמץ הזה. לי אכפת, אבל אני לא כ"כ יודע איך. ובכלל, לטנגו צריך שניים.
זהו, פרקתי.
סליחה על החפירה.
-אוהב-
-SpecialBoy('אלי')-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
