פתחתי פוסט חדש בדחף רגעי, בעקבות הפוסט הזה (של נערה בת 16, שכל כך מרענן לקרוא אותה כמישהי רהוטה ותבונית. אני ממש ממליצה לקרוא את הפוסט הזה שכתוב מצוין).
כשאני מאחרת את הרכבת (בזמן האחרון זה קרה לי הרבה) ויש לי 20 דקות להמתין, אני מוציאה ספר, או לפעמים - אם לא מתחשק לי - משחקת עם עצמי במשחק חדש שהמצאתי (יש לי הרבה כאלה אבל פחות "יצירתיים", כמו למשל להסתכל על עגילים של בנות או נעליים): "מי סקסי".
ביליתי עשרות אלפי שעות בחיי בצפייה בטלוויזיה, אבל אפילו אני יודעת שאחוז היפים על המסך הקטן (או הגדול, for that matter) לא משקף את אחוז האנשים המצודדים ביחס לכלל האוכלוסיה. לא, 90% מאתנו רגילים למראה.
אבל סקסי הוא לאו דווקא יפה או חטוב. סקסי הוא לאו דווקא ג'ורג' קלוני או צ'ייס קרופורד או ווטאבר. הוא לא צריך אפילו להיות קלייב אוון (אני אף פעם לא מוצאת את עצמי ברשימות 100 הגברים/נשים הסקסיים/יות בעולם. בדרך כלל הם לא כל כך הטעם שלי).
סקסי יכול להיות אפילו גרגורי האוס מזופזף וצולע.
סקסי משתנה כמובן לפי נטיות לבנו וסטיותינו.
עד עתה לא גיליתי את הדבר החם של המדינה על רציפי רכבת ישראל, אבל מדי פעם יש איזה מישהו להסתכל עליו. מישהו עם טוסיק חמוד או מבנה גוף איתן.
לפני כמה שבועות עמד על הרציף של מודיעין/אשקלון/רחובות גבר גבוה בג'ינס שנשא בזרועותיו פעוט עם דובי. וזה עשה לי את זה יותר מכל הגברים הלוהטים ביותר בעולם.
אישה עשויה להתביית על מישהו שבהגדרה נחשב לקופיף, או סתם בעל מראה מוזר. אבל אי אפשר להתווכח איתה. אל תנסו.
כל מיני דברים עושים לי נעים בעיניים, אבל נראה לי ש"הפטיש" העיקרי שלי הוא כפות ידיים (כן, דיברתי על זה כבר בעבר).
למשל:
הידיים של מת'יו פוקס
(חתכתי והחפצתי אותו בלי בושה)
אפשר לראות גם למטה את התמונה היפה עם השעון. עוד מישהו היה עלול להתבלבל ולחשוב שהוא באמת מנתח...
הידיים של ג'נסן:
הידיים של נייתן פיליון:
איזה מוזר זה שכשאני מתרגשת, אני קוראת "אבא'לה" אבל כשאני פוחדת, אני צועקת "אמא'לה"?
תוספת מאוחרת: ישראבלוג מקיים תחרות לבחירת מסקרים לאייקון פה. ויש פרסים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: