במוצ"ש שעברה הודיעו על ביטול קו הרכבת שלי בשל הוצאת קרונות משימוש. הוקמה ועדה לבדיקת מקור השריפה שהיתה, והיא תחליט אם לתקן את הקרונות או לא. כל זה מעניין לי את פלח הטוסיק השמאלי, כי מיום ראשון אני נוסעת באוטובוסים ושואלת את נפשי למות, תוך כדי איחולים יצירתיים למנכ"ל רכבת ישראל, מנכ"ל אגד ובאופן כללי כל מי שנקרה בדרכי ולא בא לי טוב בעיניים.
כל העניין הזה צפוי לקחת הרבה זמן, וזה מקור דכאוני העיקרי.
עכשיו כל בוקר אני קמה מוקדם, כשהשעון מצלצל עוד חושך בחוץ. כשאני חוזרת מהאמבטיה, השמיים כבר מקבלים גוון אפור-קיא אטרקטיבי.
למזלי, אני עולה תחנה לפני מרכז העיר ולכן יש עוד שניים-שלושה מקומות פנויים באוטובוס. כשעולה כל האספסוף במרכז, האוטובוס כבר מקבל צביון של קופסת מושטים מעושנים בשמן ממוחזר, כשההמון צובא על הדלתות מבפנים משני הצדדים, ומדי פעם איזה חייל טועה לחשבני כמדף ומניח על ראשי את הצ'ימידן שלו. אכן כיף.
אמנם אני חוסכת ככה כמעט 300 ש"ח על נסיעות, אבל אין מחיר למהירות ולנוחות של הרכבת.
אני גם לא מצליחה לקרוא הרבה כי בשבע בבוקר אני לא מסוגלת לקרוא, זה יותר מדי לפני הקפה שלי, ובערב הנהג בדרך כלל מכבה את האור.
אני ממש לא מבינה למה לא עושים רוטציה בין הקווים: חודש סוגרים אותנו ובחודש הבא סוגרים אותם. איך אפשר לחיות ככה???
לפני כך וכך שבועות הצלחתי למכר את אחותי לאבודים, שזה לא עניין של מה בכך. קודם כל, היא בכלל *התייחסה* להמלצה שלי. שנית, הגברת בקושי רואה טלוויזיה, ואם היא כבר רואה - זה בדרך כלל רק סדרות מקור, כמו סרוגים, הבורר, מתי נתנשק וכאלה. היא גם מעניקה נאמנות עיוורת ליעקב ומיקי בערבים. אם חדשות, אז רק ערוץ 10 קיים בשבילה.
שלשום (תחילת העונה השלישית) היא חוותה משבר שדנו בו על דבשת הגמל:
אחותי: אני חושבת לפרוש מאבודים, הם מתחילים לעצבן אותי.
אני: למה?!
אחותי: האחרים האלה מביאים לי את הקריזה.
אני: תישארי, יהיה סקס.
אחותי: מה איכפת לי מסקס, המקום הזה מוזר ברמות
אני: אני מבטיחה לך שזה ישתפר.
אחותי: למה את מתכוונת שזה משתפר? נמאס לי מכל המכות ומכות החשמל והלוחמה הפסיכולוגית.
אני: אוולין, אל תלכיייייייייייייי!!
אחותי: ידעתי שזה קשור ליוזמת דארמה הזאת שעושים עליהם ניסוי או משהו.
אני: לא נכון.
אחותי: אז..?
אני: תמשיכי לצפות ותדעי.
נראה לי שכבר בפרק הבא בן יגיד לג'קי אהובי מה הוא רוצה ממנו. הוא הבטיח לשלוח אותו הביתה בתמורה
אחותי: ברור שיגיד, היבחוש . הוא נראה כזה גניכט, היה צריך לחסל אותו
אני: לול! הייתי עוזרת לסעיד להכניס לו מכות.
אבל במקרה הזה הוא אומר ת'אמת.
והוא משתמש בקייט וסוייר כדי ללחוץ עליו כי הוא יודע שיש שם משולש.
אחותי : זבל!
בגלל זה אין לי סבלנות.
בינתיים היא עוד צופה, אבל אני חוששת. אם היא תחזיק מעמד, היא תגיע לעונת הלולאות/חזרות בזמן, ואז היא באמת תתעצבן עלי ותזרוק את הסדרה לעזאזל. ומה שיותר גרוע, לא תסמוך על הטעם שלי גם עוד מיליון שנה.
תום משוטט לו עדיין, נראה לי, במזרח הרחוק והוא לא יודע שלירן דנינו (זוכרים?) שחרר סינגל בכורה לרדיו, אני ממש חיבבתי.
הנה "עדיין ריק".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: