תחרות האירוויזיון הוקמה במטרה לאחד את מערב אירופה כנגד הקומוניזם ולעצב זהות אירופאית חופשית.
בשנות ה-90, כשהמלחמה הקרה הקפיאה אך רק את סרטי הקולנוע, הוצפה התחרות אט-אט במדינות מזרח אירופה, וכל שטח בן כמה דונמים, עם 126 איש ו-10 כבשים, שקרא לעצמו מדינה, הצטרף אף הוא לחגיגה האירופית (ע"ע סן מרינו ומונטנגרו). למרבה הפלא, דווקא אז האיחוד האירופאי הצפוי הלך סופית "קפוט", כשהשתרשה הנטייה של כל מדינה להעניק דוז פואה לשכנתה ולהכניס שיקולים פוליטיים בבחירת השיר המועדף, בשל שינוי שיטת ההצבעה להצבעה באמצעות הטלפון ומסרונים.
בתחילה הייתה זו תחרות מעונבת, בסגנון עדות "סאן רמו", שלא שיקפה כלל את מהפכת הפופ והרוק שהתרחשה בעולם, אולי כדי שגם סבתא תוכל לצפות. ב-1968 החלו הביטלס לעבוד על "האלבום הלבן", ובינתיים באירוויזיון קליף ריצ'רד שר את Congratulations. אבל זה עתיד להשתנות.
בשנת 2003 טורקיה הייתה בין החלוצות לשלוח שיר שהיה שילוב של מוזיקה עכשווית וגוונים אתניים. הנוסחא הזו עזרה לזמרת הטורקייה סרטאב ארנר, בעלת המצח הקלינגוני - לנצח.
יוון עלתה עד מהרה על הגל ומאז שכחה איך יורדים ממנו. לאחר ניצחונם ב-2005, כנראה החליטו שסוס מנצח לא מחליפים, גם אם הוא כבר עייף ורעב ומעלה קצף, ושנה אחר שנה שלחה שיר באותה תבנית ממוחזרת וסולנית ו/או רקדניות שלבושן אינו מותיר דבר לדמיון. ב-2009 הם החליטו לא לקפח אף אחד ושלחו (שוב) את הזמר/ שחקן/ רקדן/ מנחה/ ספורטאי/ מפיק/ מעצב האופנה, סאקיס רובאס, שחשף אף הוא קובייה-שתיים. לא שאני מתלוננת.
השנה נערך האירוויזיון באזרבייג'אן, כאשר אחד מהמנחים, אלדר גסימוב, הוא חצי הצמד שזכה בשנה שעברה והביא את התחרות אל היכל הקריסטל בבאקו. שני לילות לא ישנתי כי לא הצלחתי לפצח את מי הוא מזכיר לי, עד שבליל שימורים אחד זה הכה בי: הוא דומה לקומיקאי הבריטי ג'יימס דרייפוס (נוטינג היל, הגיבור שלי, הקו הכחול הדק). שפטו בעצמכם:
הופרדו בלידתם
השנה השילוב בין העכשווי לאתני היה בולט במיוחד. רומניה שלחה שיר שהוא קצת לטיני, קצת דאנס, קצת חמת חלילים והרבה צועני, מולדובה שלחה שיר חמוד ועליז בסגנון צועני/בלקני, נורבגיה שלחה במפתיע שיר דאנס ים-תיכוני לא אופייני (אולי כדי להתחנף למארחים), האזרים - שיר דאנס/פופ עם מואזין צמוד, הגרוזינים ערכו "חפלה משפחתית" עם מוסיקת פופ/גלאם ודרבוקות, והטורקים הביאו מהבית חלילים מייבבים, דרבוקות וכמה קריאות "היידה", אבל גם מבטא מזעזע, וניסו לגלם פיראטים המפצירים במישהי - "אהבי אותי בחזרה", אבל התוצאה שקיבלו הייתה כנופיה של בני כלאיים זומבים/ערפדים מעוררי חלחלה ובעלי גלימות אפורות, שהיו גורמים לכל אחת לפנות למשטרה ולבקש צו הרחקה.
וכאז גם היום, השיר היווני דהשתא הביא לנו, איך לא, סולנית חצי מעורטלת על עקבי ענק ששרה שיר חצי פופי/חצי ים תיכוני עם מילים מטופשות ("You make me dancing like a maniac", אכן).
רוסיה הגדילו לעשות ושלחו שיר, שנראה היה שיהיה "הסוס הלבן" של התחרות, עם סבתות די הזויות עם שיני זהב ובתלבושת של בבושקות, שכנראה עורכות מסיבת "רייב" פרועה ומגישות בה עוגיות חמאה או בצק פריך. למרות שהן זייפו כמו משוגעות, הן ללא ספק היו הגימיק הכי גדול של התחרות. אחת מהן נראתה כאילו היא לא ממש יודעת מה היא עושה שם, אבל נהנתה בכל מקרה.
אם כבר מדברים על בתי אבות, בריטניה - אולי בגלל שהיא לא ממש צריכה להתאמץ (היא עולה לגמר בכל מקרה) - שלחה "פגז מן העבר": הממלכה המאוחדת העלתה מהאוב את לא אחר מאשר אינגלברט האמפרדינק בן ה-76 ובעל ארבעת הסנטרים, שהיה הזמר הכי קשיש באירוויזיון השנה (הזמרת הכי קשישה, גם היא בת 76, הייתה אחת הבבושקות, כנראה זו שנראתה כאילו סחבו אותה בתואנה כלשהי מ"אחוזת ראשונים" של מוסקבה). את אינגלברט קשישא שלפו היישר מהבינגו כדי לשיר "האהבה תשחרר אתכם", אבל בסופו של דבר הוא נאלץ להסתפק במקום הלפני אחרון עם 12 נקודות.
שאר השירים, או לפחות רובם, היו גם הם מאוד 2012. מונטנגרו, שלא עלתה לגמר, שלחה שיר ראפ בספרדית (באנגלית שלא נשמעת אנגלית), סן מרינו שלחה שיר על פייסבוק - זמרת בלונדינית עם להקת ליווי במראה עתידני-כסוף ועם מחשב נייד על כן בחזית הבמה (אבל לא ורוד ולא עם נצנצים ולא עם אדוארד הערפד כטאפט).
התאומים האיריים המחושמלים ("ג'דווארד" = ג'ון ואדוארד), בוגרי אקס פקטור הבריטית, כנראה היו סנסציה ענקית בשנה שעברה ולכן חזרו גם השנה, הפעם לשיר בתוך מזרקה (הג'ל שמחזיק את השיער המטורף שלהם כל כך חזק, שהוא אפילו עמיד במים. חבל שאנג'ל לא ידע על זה...), כשהם לובשים חליפות עתידניות כסופות (כן, גם הם! מישהו העביר כנראה דף קשר בין המשלחות, כי הבלרוסים בתחילה הפיקו קליפ, שבו הם לבושים בתלבושות של ספק-רובוטריקים-ספקגיבורי על, ועל הבמה לבשו גופיות רשת כסופות, צמידים כסופים עבים ושרשראות מתכת תלויות על סקיני שחורים, משל היו ערסים עתידניים ברטרו על ימי הביניים).
השיר האירי היה חמוד מאוד וקליט, וכלל כמובן את הקפיצות והשיגעון הכללי האופייני להם.
השיר של השנה
השיר של שנה שעברה
עכשיו משהו מאוד חשוב על אוסטריה. השנה עשו האוסטרים את הטעות החמורה ביותר שלהם מאז שנת 1889, שבה לא כפו על אמו של אדולף לעבור הפלה. השנה הם שלחו את השיר הראפ המעצבן ביותר בעולם בשם "לנענע את התחת". לא פלא, אפוא, שהוא לא עלה לגמר.
למקום השני ב"קדם האירוויזיון" שלהם (תוכנית כישרונות בשם "סטאר מאניה") הגיעה זמרת דראג בשם קונצ'יטה וורסט (או "קונצ'יטה נקניקייה"). זוהי דמותו הפיקטיבית של טום נויווירת', מעצב חלונות ראווה, שהפסיד את המקום הראשון בקדם האוסטרי ב-2007 (בתוכנית כישרונות אחרת בשם "ההזדמנות הגדולה") לנאדין ביילר, שייצגה את המדינה באותה שנה באירוויזיון. יש האומרים כי ההחלטה להתמודד השנה בתור קונצ'יטה היא מעין נקמה. קונצ'יטה, כאמור, הגיעה רק למקום השני בגמר, אך הפופולאריות, שלה זכתה באוסטריה, הייתה לפחות יכולה להצדיק את שליחתה לאירוויזיון, במקום מופע האימים שהם שלחו לבסוף.
כשחיפשתי את השיר האוסטרי ברשת ונתקלתי בשיר שלה, נתקפתי בהלם. זה גבר? זו אישה? זו ציפור?
לא, זו זמרת מזוקנת עם קול יפהפה, שללא ספק הייתה מתקבלת בזרועות פתוחות באירוויזיון, התחרות האהובה על "הקהילה" (קהילת הלהט"ב), כפי שקיבלו את דנה אינטרנשיונל שלנו.
הנה השיר של קונצ'יטה, "זו מי שאני", כלומר: זו אני, תתמודדו!
ואם כבר מדברים על ישראל, השיר שלנו בביצוע של "איזבו" היה מקסים בעיניי, שיר שחיבבתי באמת מאז שירי מימון, אבל כמובן, כולם אנטישמים ואפילו לא עלינו לגמר.
"למה להיות שחור לבן?
שירים בולטים נוספים:
את אלבניה ייצגה זמרת פרי אהבתם של מוש בן ארי והאימא החורגת של סינדרלה, אך כשפתחה את פיה לשיר, יצא ממנו קול מפתיע ואיכותי שלא האמנתי שיוערך בין כל שירי "הפרווה" מסביבה.
השיר הבולט ביותר היה השיר השבדי, "אופוריה" של לורין בעלת המראה המעט מוזר ומאוד לא אופורי. לורין היא שבדית ממוצא בֶּרְבֵּרִי/מרוקאי והשיר ששרה הוא מן המודרניים ביותר בתחרות, ובסגנון שהשנה היה פופולארי בתחרות משום שזהו הסגנון המוסיקלי הרווח בתחנות הרדיו, ואשר משתמש ב"שבירה אלקטרונית".
לדבריה של לורין, "אופוריה" משקף את טעמה המוזיקלי והמוסיקה שהיא עושה - טראנס/דאנס.
כששמתי את הגימיק הרוסי בצד, הבנתי שלשיר השבדי סיכויים גבוהים לזכות, וכנראה שגם עיני הציבור הישראלי וחבר השופטים מטעם רשות השידור לא טחו מלראות זאת. נציגנו בירושלים עלה לשידור, שטח בפני המנחים האזריים הנדהמים נאום ארוך ומלא חנדעל'ך, כיאה לישראלים שהננו, בשפה האזרית (שמאוד דומה לפרסית [מישהו העיר לי שהשפה דווקא קרובה לטורקית]), ואז כהשלמה, העניק 8 נקודות לאזרבייג'אן. 10 נקודות הענקנו משום מה לספרד, וכאמור, 12 נקודות לשבדים.
ואכן ההימור לא הכזיב. שבדיה זכתה במקום הראשון, הבבושקות במקום השני ואל המקום השלישי הגיע השיר הסרבי, שמבחינתי אין מה להכביר עליו מילים.
הנורבגים סיימו את הערב במקום האחרון עם 7 נקודות בלבד, ללמדך שלעתים החנופה לא תביא אותך רחוק.
עוד בלבול היה לי, כששמעתי את Heavy Crossשל גוסיפ, ולרגע מוחי המטופש חשב שזו דולי פרטון.
וכמובן שבלי מיקה אני לא יכולה. אליוט, אחת ממבקרות המוסיקה של רייטינג (שהטעם שלנו לעתים קרובות מאוד דומה) "האשימה" את מיקה בגניבה מקווין. אני הייתי מעדיפה לחשוב שזו מחווה שנובעת מאהבה.
הנה Lover boy של מיקה. שימו לב שאפשר לרקוד לצליליו סטפס מתוק מאוד...
איזה מוזר זה שכבר עשור חדש. אני צריכה לאמן את האצבעות שלי להקליד 2010, כי הן בורחות לי כל הזמן ל-9.
אני רואה את חיי הולכים וכלים לעבר הזקנה, ההליכון והחתולים שיכרסמו לי את הפרצוף.
עלמה ונעמה עוד יצחקו על דודה קיטי שנולדה במאה הקודמת.
בינתיים בעבודה, לחץ ועומס בגלל סופשנה. איפה הם הימים שספרתי נקודות על הרצפות מרוב שעמום ואז הלכתי לנער את הקלדנית מחברת האם עד שייפול ממנה איזה דו"ח דרדל'ה להקליד.
עבודה בית עבודה בית עבודה בית ואין לי כוח לכלום. לא בא לי אפילו לשבת ליד המחשב בבית ולגלוש, שזה אומר: דחוף תבדקו לי חום. כל המיילים שהצטברו לי, כל הפוסטים שהתפרסמו, כל סיכומי העשור בפורומים – כולם יכולים לחכות לי.
ב-31 לחודש כבר הכנתי את עצמי נפשית להישאר עוד קצת כדי לסגור את השנה. היינו חייבות, א' ואני, "לתייק" את כל הדו"חות במערכת הממוחשבת, שזה אומר עבודה מונוטונית וסיזיפית שאינה מחייבת אפילו תא IQ אחד.
בערך בשלוש אחה"צ כבר הבנתי איך מרגישים זומבים, יכולתי כגופה להמשיך לעשות קופי פייסט ואף אחד לא היה מרגיש. חוץ מהריח.
והיד כאבה לי. לא, תמחקו את זה. היא כבר היתה מעבר לכאב. בערך מהכתף ומטה לא היתה שום תחושה.
מה שהציל את השפיות שלי היה מצעד העשור של גלגלצ. תודה, גלגלצ, הצלתם את חיי. 10 שעות של מוזיקה טראשית כאשר אהבה נפשי.
היה נחמד. לפני כל שיר, הוזכר מי הגיע לאותו מקום במצעד העשור של ה-80 ושל ה-90 (מה שגרם לי לגעגוע לשנות ה-80).
בסוף א' החליטה שיום חמישי וסילבסטר והיא יוצאת בארבע וחצי ושיישרף העולם. לי היא אמרה: כשאת מסיימת, אל תעשי יותר כלום, לכי הביתה ותיהני. יש גם יום ראשון.
בדרך המשכתי להקשיב למצעד דרך הנגן, מתוחה לדעת כבר מי שיר העשור (תובנה: ברכבת אין קליטה).
בבית, בשלושת רבעי השעה האחרונה של המצעד – בעשרת הגדולים, כבר התחברתי לפורום של המצעד ביחד עם הפאקצות.
ואלה הם עשרת הגדולים:
10 – ג'יימס בלאנט – you're beautiful
9 -איימי ויינהאוס – Back to black
8-אוונסנס – Bring me to life
7- ג'ון בון ג'ובי – It's my life
6- קולדפליי – Clocks
5-קולדפליי – Fix you (השיר התשיעי שלהם במצעד, שיא של כניסות!), בהפרש של כמה אנשים בודדים מהמקום השישי.
4-U2 – Beautiful day
3- אוונסנס – My immortal
2 -כריסטינה מגעילרה – Beautiful
1-הפלפלונים האדומים – Californication
לא יודעת אם זה שיר השנה שלי, אבל לפחות הלכתי לישון בידיעה שליידי קווה-קווה לא זכתה בשומדבר חשוב.
זמר השנה היה צידקי המסוקס, רובי הגיע למקום השני.
זמרת השנה היתה ביונסה, האישה והישבן.
הרכב השנה – קולדפליי, כמובן.
השיר הגרוע – שיר הקטשופ.
מיקה שלי הכניס רק שיר אחד למצעד – את "גרייס קלי" למקום ה-28. כנ"ל רובי שהכניס את Feel למקום ה-15 המכובד מאוד.
דיידו לא נכנסה (ולא, "סטן" המצמרר של אמינם לא נחשב), רופוס לא נכנס, שלא לדבר בכלל על א-הא וקין.
זה הדירוג שלי. רק אחרי שלחצתי "שלח" נוכחתי לדעת ששכחתי את Road Trippin' שאני כל כך אוהבת.
וכמובן שלא זכיתי בארבע הופעות בחו"ל, אפילו לא הופעות בחולון.
גם את השיר Jungle Drumשמעתי לראשונה בגלגלצ (נו, אז איפה...), ואז ישר אמרתי לעצמי: עצמי, יש לי הרגשה שיול תאהב אותו. מי ששרה זו איזו איטלקייה עם קול מתוק ובגדים מחרידים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: