להתחיל מאפ0

בסופו של דבר

הכל מתים.

וכך בדיוק הוא הלך לו

נפל כאחד הדברים.

לא משהו מיוחד

כלל וכלל

ממש כמו כל אחד

הוא נפל.

לרגע נדמה

שאפילו ניסה להזדקף

אך גופו העייף

הכזיב.

אולם דבר מה

היה שונה.

בכל זאת.

קלסתר פניו, הבעתו

חישוק שפתיו כשקרא.

וכשנפערה: תהום

והחלה מאכלת.

הוא כלל איננו נראה

מבוהל.

וכך בלא שום התראה

הוא נפל.

כאחד הדברים

שאין להם שם.

שרק במותם

הם מוצאים הגדרה.

כלא היה בו ממש,

התפוגג. ונמוג

כמו כלום לא אירע.

"מרבית האנשים הם אנשים אחרים.

מחשבותיהם הן הדעות של מישהו אחר,

חייהם הם חיקוי. תשוקותיהם-"