להתחיל מאפ0

מכל תשוקותיי הנוראות

בחרה בי דווקא השירה להעצים

כוח, גאווה, נהנתנות

כל אלה לא שוו לה.

כמה נשים ידעתי בחיי

כמה נשים, ותשוקה רק אחת –

לשירה. היא כבשה

את לילותיי הטרופים.

לו הייתה לי אישה, אני יודע

הייתי מלא עד אפס מקום!

והשירה, ככל שהעמיקה קוציהּ בי

כך עוד חַסָר.

ועדין, אינני אדם חֲסֶר.

כמה נשבעתי – הרף!

עד לכאן! 

ושוב מחלתי, מובס

למילותיה המתקתקות.

כן, מכל תשוקותיי הנוראות!

בחרה דווקא בי השירה להעצים.

לפעמים אני נכסף

להיות עקר ממחשבות,

עקר מרגש,

ולא להוליד עוד מילים.

       "נקל לדכא את התשוקה הראשונה, מאשר לספק את כל הבאות בעקבותיה."

יותר ויותר

אני מוצא את עצמי פוסל על הסף

את שיריי היפים ביותר מלהתפרסם.

אולי זה קצת כמו לספר לעצמי סוד

שאני לא רוצה לדעת.

אם זה בכלל אפשרי, אני מרגיש

שהבלוג הזה עתיד להפוך אישי יותר

(האפשרות האחרת - שיסגר כליל).

אני משער, אבל לא מבטיח.