בא לי לשלוח את היד
לחוש את המרקם
להרגיש קיים
תאהבי אותי
תאהבי אותי על החול.
את זוכרת כיצד
כילדים ידענו ליהנות
ממדורה.
ידענו לטובה, להתלכלך.
והנה אנחנו כאן, כעת
הכל נתון לאשורה
אבל שכחנו איך.
מבולבלים אנו פושטים
את הבגדים.
במהירות, כמו עומדים
להיחרך.
רק הזקן שממעל, שלו
פורשֹ את השמיים
מדליק הכוכבים
ומחייך.

Cause you remind me of a time when we were so alive – Do you remember that?
..Do you remember
Unobtainium
אני מרכיב את משקפיי תלת-המימד ונכנס לטייל ביערות של פנדורה. הצבעים והקולות משתקים אותי, מחרישים בי כל מחשבה, והדבר האחרון שאני מצליח להגות בו לפני שאני נופל לתוך העולם של אוואטר למשך שלוש שעות – הוא שאם רק היו המשקפיים גם ריח ומגע, הייתי נשאר פה לתמיד.
