עמיחי כתב:
"מי ששוכח אדם אחר, שוכח שלושה."
ואני שכחתי שישה בסך הכל.
את פתח תקווה שכחתי, ואת ירושלים
ואת חיפה.
למעשה, שלוש פעמים שכחתי את פתח תקווה,
וגם את עצמי שכחתי לא פעם אחת.
אני נזכר בכל זאת עכשיו, כמו ומרוויח מעט
ממה שנאבד בחזרה.
מכל, עצוב לי דווקא על הדרכים היפות
אשר קיבלו את פניי בסומק ירקרק
כל אימת שבאתי, ושניחמו את יגוני העמוק
בלילות הרבים בהם שבתי מחוסר.
מצחיק איך שאדם זוכר את הדרך, בעוד
המטרה נשכחת מעינו.
אני אפילו מתגעגע לפתח תקווה
והיא שונאת אותי כל כך. עיר אפורה ומייגעת,
היו ימים בהם כל רחובותייך נצרו סוד.
מתלאה הייתי בין הסמטאות המוכרות כל כך
של חמוקייך. מה שידעתי אני, ואת ידעת
ממלא היה סיפורי מעשיות רבים.
ותל אביב, הו! תל אביב תמיד תישאר לי.
איני אפילו, פוחד לומר את זה בקול.
את תל אביב לא אשכח, ותל אביב לא שוכחת אדם.
זה לא שהיא סלחנית. היא פשוט מעל לכל
האנושיות הזו
אשר הורסת אותנו כמהלכים
ומבדילה, כמארחים, את הרחובות.
יש משהו מצודד בסיאוב אשר פושה בה
כעיר שנבנתה דרכים רבות
וככל שדמי זורם בה, וככל שדמעותיי זורמים
רק ממשיכה, וממשיכה, להיבנות.
159467
התחדשות זה רק עניין יחסי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™instinct
