להתחיל מאפ0

מצטער, אך לא היו בי מילים לספר לך.

לא היו מילים, לאשר פקדוני -

זיכרונות.

כך נותרו בידיי שתי ברירות: לספר או לשתוק

- אז כתבתי.

אז כתבתי מילים אלו:

"כיצד ראיתי אהבה מתה

ואיך שהים ירק גוויתה אל החוף

ואיך שהגלים בידרו שיערה האדום

בלבן וכחול.

והסוף, כמובן

בין גומות נטבעות של חול."

וכתבתי:

"כיצד חזיתי עיניים נעצמות

ותהומות תהומות של בדידות

התבקעו ברעידת אדמה

ודמעה.

ושמש אשר שקעה, אל נצח אפל

ושביל קטן של מלח מסתבך

ומתפתל."

וכתבתי:

"איך הרגשתי אז ברגע הגוסס

ואיך דחקתי - עתיד שמהסס, לקום.

ואיך שמעתי קול בוקע

משווע למחילה

והתחלה של שיר מותנו, בצליל עמום."

- הדברים העצובים ביותר

אשר יכולתי לחשוב, אז כתבתי לך

חזור וכתוב.