להתחיל מאפ0

היא הלכה לבדה, נעצבת

מלווה אלומה של עשן

פנסים החשיכו בדרך

טיפות גשם ניגנו שיר ישן

וצעקתי לה, צעקתי בלב

ומחוץ, בעולם, רק הגשם

דמע בטיפות של כאב.

וניסיתי לומר לה - שלא שתקתי

קולי אז נשמע בעלים

מוזיקה, ניסיתי לומר לה,

דרמתית יותר ממילים

אך היא רק הוסיפה ללכת

מלווה אלומתה הניצית

כזרעים של הגשם, לא הייתה זו עונת

אהבתנו הקיצית.

הגשם הקר שירד,

הראשון בין רבים שיבואו -

אהבה מכוננת יסוד ותשתית

העלה הוא בתוהו.

עת חדל - הותירני חולה

ושילח כלתי רטובה

כי אנחנו פירחנו זרעים של גשם, ולא הייתה זו עונה

לאהבה.

כל ההתחלות קשות.