להתחיל מאפ0

תוגה דמדומית, ענוגה, בי פושטת

מגעה רך מכדי להקצותו על הסף

והנה אפלולית אחיזתה מתהדקת

ואני שוב שבוי בקסמה המטורף.

אצבעותיה זריזות, מנוסות

בוררות בגנזים שברחתי עמוק

מעירות בי פנים אולי שכחתי

פני-שיגעוני, דיבוק-עגמומי: אמוק

תוגה אפלה פושטת חיש-מהר

תוגתי היא – שלי. לא אבטאה

באוזניי אחר.

היא נשברת, בתוכי. נשבר הכיסא, השולחן

רק תישאר עימי.

פן תצא לבחוץ - אינני מוכן.

         .where silence means everything