להתחיל מאפ0

משב פתאומי של רוח-קרה

והעצב הראשון של החורף

היכו בעיניי רטיבות,

יחדיו עם כמה טיפות עננה

זוהי אותה העצבות הישנה

שחוזרת

מנדודיה הקודרים בעולם.

מסעה הביאה שוב – אלי

ומנגד עיניי היא, הפעם

אחרת.

מה היה עליה בשנה החולפת

איש לא ידע לומר.

רק נותר להביט תוך עינייה,

השתקפות מבטה הקודרת

בגשם הניגר.

יש בי דמעות לאבד בין טיפותיה

ויש ממטרים של כאב להגיד

ורוח-קרה בעיניי – נשברת

הפעם;

יהיה לנו חורף קר מתמיד.

ואֳתְ, השמיכה החמה שלי

אל לך לשאול לדבר.

ואל נא ממך – להפנות לי עורף.

עת מבטי שוקע בגשם הניגר

עליך, להעביר אותי את החורף..

"בלב לבו של הקושי , שוכנת ההזדמנות."

האינטרנט חזר, ונדמה כי זו פעם ראשונה שאין לי מוזה לפרסם, אבל גואה בי מוזה לכתוב.