להתחיל מאפ0

הגשם הראשון נראה כה צלול.  מקרוב,

ישנם דברים אשר שווה למות למענם.

טיפות רכות של טוהר, ורוח מערבית, ושמש בין גלי הים..

הים כה יפה עם רדת חורף, כשהשמש כבר שוקעת אבל לא רואים

ובין ענן למשנהו, גגות תל אביב,

זיהום האוויר מייצר בשמיים צבעים נפלאים.

מרחק אמות ספורות ממנו, גלי הים משתובבים בינות כתמי השמן,

נוצצים ומתנפצים כמו היו בועות סבון.

מתערבבים ססגוניים עם ערב, בקרן שמש אחרון.

אליי, ממני. החיוך אשר נסוך על פניךְ, בדור השיער, קמוץ העיניים

הוא קצת יוצא מן הכלל בנוף העירוני הזה.

נשגב מן הגגות, חופשי מהגלים, בהיר משמש.

שם בשלהי עולם, היכן שמסתיים מרבד הים ומתחיל הדמיון;

מישהו וודאי צייר את התמונה הזאת בראש.

    והנה מופיעה אֳת, כאן, לפניי.

ישנם דברים כה עדינים בעולם הזה

          עד שאין זה יתכן כי נתקיימו כדרך פלא.