אני מזוהם. אני מזוהם
קחי הטומאה הזאת ממני
ואטנף אותך
בכל אשר עברתי מעודי
ולקחתי מבו חלק.
מכל רחוב
מכל משב של רוח
מכל אישה
מכל קליפת תפוח שהונחה
באופן מסוים בערימת אשפה
ומצאה בעיני חן
ומצאה כך את דרכה לשיר
כ'הוד רוממותה מלכת הפסולת'
ממש כמותך
ממש ממש כמותי.
הלא נותר שום תום בעולם הזה?
בפוקר מדברים שלושה כוחות.
חוק המספרים הגדולים, הלא הוא, הסתברות.
'החזק שורד', מה שהתרגם לימנו אנו כאמנות הבלוף.
והכוח השלישי, המסתורי והמפתה מכולם – אינטואיציה.
הנורא מכל הוא להמר כנגד האינטואיציה, כאשר היד בעדך.
אני אסביר:
כשאתה מהמר עם האינטואיציה, גם כאשר היד כנגדך, התפקידים נותרים זהים.
האינטואיציה שומרת על משקלה (ואף קטנה) ככל שהתורות מתקדים והיד מרעה.
המחשבה נותרת צלולה גם היא, אינטואיציה לעולם לא מעוורת. היא מרמזת לכל היותר.
ההחלטות, עשויות עדיין, להילקח באופן שקול.
כאשר מהמרים כנגד האינטואיציה, ולא משנה כמה אוהדת היד, אתה נידון.
כל מחשבה כואבת, כל סימן חיובי בליבך הוא כמתק המוביל אל הקבר.
האינטואיציה גורפת לעצמה את כל המשקל, בהיעדר דאגות אחרות.
אתה בעצם מהמר, כנגד עצמך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™instinct
