להתחיל מאפ0

הזכיר לי.

חייו של אדם מושפעים מבחירותיו לא יותר

מאשר הם מושפעים מאין-בחירותיו

כלומר, שעה שאנו עסוקים בלהחליט-שכן

או, לחלופין, להחליט-שלא

אנחנו מתחמקים בעקיפין מן המחשבה

על כל זאת שאין אנו בוחרים בו כלל, או בעצם,

על כל זאת שאנו בוחרים, באין מודע, שלא לבחור בינו

כך אמרתי לאהובתי בשיחת הכמעט-פרידה שלנו: "היי את זאת שבוחרת"

ואין היא הבינה לליבי.

ואין היא הבינה כי לאמיתם של הדברים, הישירים וגם העקיפים,

עשיתי אני את הצעד הקשה שהיא ההחלטה שלא להחליט

ואך הותרתי לה, אפוא, בהקלה מועטה, לבחור-שכן

או להחלטתה, לבחור-שלא.

   "אם אומר הכל בכתב, מה יישאר לומר לאנשים בעל פה?"

אל תתנו לזה לקרות לכם

לא בגילה ולא בשום גיל.

אני הייתי מ"המתחסדים האלה".. ועדיין.

אינסטינקט, לא פופולרי :)

וגם שיר יפה מאת רובין

הפנים היו הפשטה

של הזהות.

הדמעות

הפשטה היו - של היגון.

והמלח הגבישי שהצטבר

היה גם הוא להפשטה

אבל של משהו אחר.

לא תיבלתי בו סעודה

אלא יותר

טרפתיו במימיי הרותחים.

והוא צרב. והעלה ארוכה

כפצע שנשטף

במים מלוחים.

Big hearts are for breaking..