האדמה לעולם תהיה חלוקה, בין הבוכים ובין ההולכים
המַּפְרים את שפתיהּ: האחד זורע, האחר מכסה.
שלושה יסודות שלא מתקיימים, זה בלא זה בלא זה.
כך זה יימשך לנצח נצחים, לפחות מבחינתנו
הבוכים. לפחות מבחינתנו ההולכים, כך זה יישכח לנצח.
מי יזכור שבילים סלולים בחורש מניין באו. מי יזכור
טביעות רגליים על החול. כך זה יימשך לנצח נצחים,
לוחשת לאיטה האדמה. ולעיתים בוכה, בקול גדול.
לאיילון אין סוף, לפחות מבחינתנו [גם לנחל, גם לכביש]
מולנו מנהרה נפערת, ובקיצה האור. מי שבוכה,
הקץ לבכיותיו הגיע. ומי שהולך - הזדמנות זו לא לחזור.
בקורס אשר לקחתי בפילוסופיה למדתי כי אפלטון גרס שמאחורי כל עצם יש אידיאה,
והדברים הקיימים כיום בעולם הם רק ביטויים של האידיאה הזו.
תשליכו את זה על כל תחום שרק תרצו..
אינסטינקט, ביטוי מסוים של האידיאה.